ספרים רבותיי, ספרים

אני לא יודעת מה קורה היום עם ספרות הנוער (יומנו של חנון נחשב ספרות?). אבל פעם מזמן, בעידן הטרום אינטרנטי, שאבנו המלצות על ספרים, בין השאר, מהתוכנית המשעשעת "קריאת כיוון"

* חדי ההבחנה יזהו את רועי בר נתן. ילדים אחרים שהשתתפו בתוכנית הם נועה תשבי, מריאנו אידלמן, מיכאל הנגבי וטל מוסרי.

לאור המורשת התרבותית שהותירה חסמב"ה, בתקופה בה גדלנו סדרות ספרים (בעיקר על חבורות ילדים, אבל לא רק) צצו חדשות לבקרים, כפטריות אחרי הגשם (או בין הרגלים).

ההיכרות הראשונה שלי עם ז'אנר החבורות היתה בכתה א' עם "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר.
עד היום אני זוכרת בעל פה את המלל שהיה רשום על הכריכה האחורית ("היי ג'ינג'י, בוא הנה ג'ינג'י), יכולה לספר גם מתוך שינה שלג'ינג'י יש אח (מעצבן) אחד גדול ואח (מעצבן) אחד קטן, וזוכרת היטב את "מחנה האוהלים הפרטי" שהוקם, את הוופל המצופה שקנה מושיק בכסף שהרוויח בעצמו ואת הבקע של ג'ינג'י בספר "מפקד גיבור בבית חולים".

ליוויתי את ג'ינג'י וחבורתו עד הרפתקאתם ה 33 (ככל הנראה לעולם כבר לא אדע מי פינצ'ר את אפני הבי.אמ.אקס), אך הרומן שלי עם גלילה רון פדר סירב לגווע. סדרת "אל עצמי - סיפורו של ילד עזוב" (שלא נדע), על כל נספחיה, סחטה ממני דמעות, סדרת "כס"ח" לימדה אותי דבר או שניים על ידיעת הארץ, וגם "עירית", הזכורה קצת פחות, מעוררת בי עדיין געגוע.

ראש בראש עם גלילה רון פדר, התחרתה סמדר שיר, שדאגה גם היא שלהוצאות הספרים לא יהיה משעמם לעולם.

 גם חבורות ילדים לועזיות (או מתורגמות) עוררו בי עניין רב. רביעיות, חמישיות, שביעיות... ובאופן כללי, כל מה שנכתב על ידי אניד בליטון

לחמישיה היה אפילו ייצוג טלוויזיוני, שצולם אמנם בשנות השבעים, אך הגיע לארץ באיחור אפנתי

עשיתי לכם חשק? אז יאללה, שבוע הספר עוד פה. צאו ורכשו ספרים!


 



 

צעיר בעיר

פעם לא היה כוכב נולד. בחיי. ועדיין נזקקו לפלטפורמה שתאפשר לצעירים זבי חוטם לזכות בכמה דקות של תהילה.
אבל מה? בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, דקות של תהילה הפכו לעיתים לשנים רבות, ו"צעירים זבי חוטם" היו למעשה נערים ונערות מוכשרים עד קנאה.

ניצנים ראשונים של העניין נבטו בתוכנית "תופסים ראש", שקידמה למרכז הבמה את הילדים המוכשרים של בית הספר לאמנויות (וגם את נתן דטנר).

* מלמעלה: שיר הפתיחה, מחרוזת שירי אדם, מחרוזת שירים מתוקים עם דודו דותן ז"ל


אך לצערם של המפיקים, טיבם של ילדים הוא לגדול. ובמקום לגייס כשרונות חדשים, הוחלט כנראה להתבגר עם הילדים ולשנות פורמט (וגם לוותר על נתן דטנר). ההחלטות האלו התגלו כנבונות.
וכך, תופעת הנערים המפזזים הבולטת ביותר היתה, ללא ספק, להקת "צעירי תל אביב", שכיכבה בתוכנית הנעורים "לא כולל שירות".

כל בנות ה 10-14 של התקופה רצו להיות שיר גוטליב או אלינור אהרון, להחליף רוק עם ניר גבע וסער פיין (ששמו עורר סערה תקשורתית עוד הרבה לפני שגיא פינס נכנס לתמונה), ורק חיכו לרגע בו יהיו גדולות מספיק בכדי להכשל באודישנים ללהקה.

משבוע לשבוע כססנו ציפורניים בציפייה לראות מה יקרה לצעירים בפרק הבא, צרותיו של מי יככבו בפרק, ואיזה שיר יעבור תרגום קלוקל לעברית, ויבוצע בדרמתיות נוגעת ללב.

* גילוי נאות: רבים מהשירים הכרתי קודם בגרסת "הצעירים", והופתעתי, מאוחר יותר, לשמוע את ה"קאברים" הלועזיים.

היו חלקים באוכלוסיה שמצאו את ההערצה לצעירים תמוהה. למשל, גל מזבנג, שתהה "איך אפשר להשתגע כל כך על להקה שעובדת בעירייה?" (מומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה)

מצד שני, חלקים אחרים באוכלוסייה תהו לגבי ההערצה לזבנג, כך שנראה שהעניינים נשארו פחות או יותר מאוזנים.

ובכל זאת, נראה כי התעוררה דרישה לתמה מחתרתית, ודרישות של ילדות צריך למלא. וכך, בימים בהם צ'יץ' היה ראש העיר, קמה לה להקת "השכנים של צ'יץ', שהעלתה את מחזמר המופת "דוד" בבימויו של ירון כפכפי.

* התמונות מתוך האתר של ירון כפכפי

באופן מוזר, משיטוט (נרחב) ברשת, נראה שהמחזמר לא התקיים כלל, מחוץ לאתרו של כפכפי... אז מזל ששמרתי עדויות!

והנה כמה דוגמיות מהפלא: שיר הפתיחה, "שימה לנו מלך" בביצוע המבריק של שמואל (אורן יאדגר), והמיקס המצויין, שהיינו מחכים (=מחכות) לו במהלך כל ההצגה.
* מתנצלת על האיכות... קסטות זה המדיום הגרוע ביותר שנוצר אי פעם. זה מה שהצלחתי להציל...

ובפינתנו "אז ועכשיו": חלק מבוגרי הלהקות התל אביביות עדיין זכורים לכולנו. למשל טל ועידו מוסרי, דנה דבורין, ניר פרידמן ואורן שבו (צעירי תל אביב) , אוהד קנולר וריקי בליך (תופסים ראש), נועה תשבי, עמוס בן דוד, יעל בר זוהר, יהודה לוי (השכנים של צ'יץ). אבל חלקם פנו (או הופנו) לקריירות אחרות, ונעלמו מאור הזרקורים.

* שורה עליונה מימין: שיר גוטליב, תומר גוטליב, טל זייברט, נועה (נועם) כהן, אלינור אהרון, בטי כהן. שורה תחתונה מימין: יריב יפת, סער פיין, עדי עמרני, אורן יאדגר (שמואל מדוד), דן קסטוריאנו (דוד מדוד).

מסקרן אותי במיוחד לדעת מה קורה עם איתי באר-לי ורע ארצי

עקבותיהם נעלמו מיד אחרי תופסים ראש, ורק בזכות עלמה הצלחתי לגלות איך קוראים להם בכלל. אך נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התעלומה עדיין עומדת בעינה (מוסיקה דרמטית, מסך, סוף)...

שירו שירו III

אז הגענו לפוסט השלישי והאחרון (לפחות לבינתיים) על תופעת האירוויזיון.
למי שפספס, או למי ששכח, הפוסט הראשון עסק בשירי קדם נשכחים, והפוסט השני עסק בשירי קדם זכורים יותר (מה שלא בהכרח מעיד על טיבם).
אבל עדיין לא הזכרתי אף שיר שבאמת זכה לייצג אותנו ביבשת המובטחת.

השירים המובחרים ביותר בקטגוריית ה"עשו כבוד" למדינה (היינו, אלו שזכו על אף העובדה שכל העולם שונא אותנו ושהתחרות היא באופן עקרוני מוסד קונספרטיבי שנועד בעיקר להחליש את המוסד הישראלי ולטרפד את הרעיון הציוני), חורגים מהשנים אליהן אני מתייחסת בדרך כלל בבלוג הזה.
אך אין ספק שהדאבל הציוני של סוף שנות השבעים (בשנת 1978 יזהר כהן עם אבניבי, ובשנת 1979 - חלב ודבש עם הללויה), צבע בורוד את הציפיות האירוויזיונית העתידיות.

ואכן, עוד לפני שובו של הכתר לרשות השידור ב1998 (עם דיווה של דנה אינטרנשיונל), זכינו לכמה רגעים של נחת, בעיקר עם שירים בני מילה אחת דומיננטית

* מלמעלה: אבי טולדנו עם הורה, מקום שני (שימו לב לסרטון התדמית המושקע); עפרה חזה עם חי, מקום שני; דץ ודצה עם כאן, מקום שלישי.

אך עם התארכות שמות השירים (שתי מילים), חווינו גם כמה רגעים נעימים פחות, בהם ייחלנו שאדמת אירופה תפער את פיה ותבלע אותנו

* מלמעלה: שרהלה שרון והתנועה הקיבוצית עם שירו שירו (מקום 24); מוטי גלעדי ושרי צוריאל עם יבוא יום (מקום 19); ריטה עם שרה ברחובות (מקום 18).

והיו עוד כמה עניינים שאי אפשר להתעלם מהם. למשל הקמפיין הספורטיבי והמולטי ססגוני של דפנה דקל (למרות עידון החצאית הירקרקה של הקדם בעת ההופעה על בימות אירופה)

או גיל ההתבגרות שהחליט לקפוץ במפתיע על גילי, הילדון החמוד, בדיוק ברגע הלא נכון

וגם שיר הבטלנים המשעשע

וכמובן עולה עולה, שלדעתי אף עולה באיכויותיו על אבניבי, ולו רק בשל פיזוזיו המרשימים של אדם

ולקראת סיום, קצת אוף טופיק (אבל לא לגמרי), אני חייבת להתייחס לחדשה המרעישה של השבוע: פרישתה של דליה מזור!!
סופה של תקופה.

הנה היא כאן, מנחה את קדם אירוויזיון 1983 עם עמיתה דניאל פאר

במילותיה של פנינה רוזנבלום:
"תן לי כוח, למד אותי חבר, לפני שיגמר.
תמיד אשה, תמיד אשה"

ובפינתנו "אז ועכשיו", דליה מזור:

אין ספק - האישה רק הולכת ומשתבחת

שירו שירו II

בפוסט הקודם הזכרתי שירי קדם אירוויזיון כושלים, שלא מימשו את הפוטנציאל הגלום בהם.
אבל היו גם אחרים. כאלה שרובנו נוכל לזמזם גם מתוך שינה, גם אם לא זכו לייצג את מדינתנו הקטנה בפסטיבל האירופאי.

אמן אירוויזיונים ידוע הוא צביקה פיק, ה"שמעון פרס" של הקדמים, שהשתתף בתחרות לא פחות משבע פעמים, ולא זכה מעולם. כאן בשירו "ארטיק קרטיב" (שלא זכרתי שמתחיל בצורה כזו דרמתית)

והיו עוד שירים שעשו חיל.
למשל השיר "כמו צועני" שבוצע על ידי שלישית הופה היי (ונספחות) הזכורה לטובה.
הצלע השלישית, על הכינור, היא כמובן יונתן מילר, שהייתי הכי מאוהבת בו בין גיל חמש לחמש וחצי. אגב, באותה תקופה האמנתי ביחסים פתוחים, והרשתי לעצמי להיות מאוהבת בו זמנית (וכמעט באותה מידה) גם במקגיוור האגדי

או "הלוואי" של בועז שרעבי, שהגיע למקום האחרון בקדם 1986, מה שלא הפריע לו להפוך לשיר מוכר ומושמע עד שהיה לזרא

וגם "לשמוח ולרקוד" של האחיות יוספי, אחייניותיה הפופ-טרשיות של עפרה חזה, שאת טעמן המצויין כבר שיבחתי כאן.

ואם כבר טוב טעם, קשה שלא להזכיר את הופעתה הסנסציונית של פנינה רוזנבלום בשמלה תכלכלת, שהגיעה למקום האחרון המכובד בקדם 1983

ואת ירון חדד (האיש, התלתלים והקול הצלול), שעשה כבוד לזודיאק, עוד הרבה לפני שג'ייק גילנהאל היה בתמונה (והגיע למקום האחרון בקדם 1992)

* הקורא המתעניין מוזמן לחזות בפלא המכונה ירון חדד גם בשיר "אגדה על בל" של להקת קסם מקדם 1983 (וכן, זו עירית ענבי שם איתו)

והיו עוד כמה יציאות משובחות (פחות או יותר):

* מלמעלה: סקסטה עם "סינדרלה"; יגאל בשן (מתה מכמה שהוא חמוד פה!) עם "תן לי"; ירדנה ארזי, שועלית אירוויזיונים, עם "עוד נגיע"; ריטה עם "שביל הבריחה"; זהבה בן, אתי לוי וחברים עם "דף חדש".

ובפינתנו "אז ועכשיו":

* למעלה: ירון חדד. למטה: ארבע מבנות להקת סקסטה (שמנתה, באופן מפתיע, דווקא חמש בנות)

שירו שירו I

מעניין שהייתי צריכה תזכורת בדמות כישלון צורב כדי לעשות פוסט על האירוויזיון.
הרי אין ספק שהדרמתיות המוגזמת, החיוכים המעושים והתלבושות הצבעוניות (עם דגש על כריות כתפיים), מצביעים על כך שמקומו הטבעי של האירוויזיון הוא אי שם בשנות השמונים-תשעים.
ולכן החלטתי להקדיש לאירוויזיון לא אחד, לא שניים, אלא שלושה פוסטים שלמים!

חגיגות האירוויזיון התחילו תמיד בקדם מרהיב, שחלק מהשירים בו נחרטו בזיכרון הלאומי (ומתקשים למצוא את דרכם החוצה משם עד היום), וחלק הוחזרו עד מהרה לתהום הנשייה התרבותי. הפוסט הראשון בסדרת האירוויזיונים יעסוק באחרונים.

השירים הנשכחים הללו שייכים לאחת משתי קטגוריות.
לקטגוריה הראשונה שייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים עלומים, שדריסת רגלם בקדם האירוויזיון היוותה לרוב את החותם היחיד (והכואב) שהותירו על התרבות הישראלית.

אדי גרימברג, חש את המצלמה:

רומי הלחמי והטרנטולה

 אוסנת זנו - הגבול הוא השמיים (האמנם? ואולי הגבול הוא קדם אירוויזיון 89'?)

* סייג קטן: לקרוא לאסנת זנו "עלומה" זה אולי אנדרסטייטמנט. בכל זאת מדובר בכוכבת העולה של להקת "צעירי קרית מלאכי", שביצעה את שיר המופת "אמא שלי ממרוקו"

ראובן לביא עושה שימוש נאות במילה "מדליק"

שלישיית אדמה הקופצנית (זה רק נדמה לי, או שארנולד שוורצנגר מפזז שם מימין?)

לקטגוריה השניה משתייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים/ להקות מוכרים, וגרמו להם לייחל שלעולם לא יומצא יו-טיוב.

אדם בפואמה משיחית

ענת עצמון בשירה "התקווה". שימו לב לכוריאוגרפיה הלוהטת בפזמון

שימי תבורי בחריזה מדוקדקת

אתי אנקרי מדגמנת מרלין מונרו

שלווה ברטי במחווה אוריינטלית

עירית ענבי בשמלת הומאז' להגרלת הלוטו השבועית

מירי אלוני (תחילת הסוף?)

אפי בן ישראל ונתן נתנזון מקדימים את זמנם ביציאה גאונית

אך כאמור, רבים מהשירים שרדו בכבוד את מבחן הזמן. כל זאת ועוד, הפרק הבא של שקפקפים.

הכינו את צהלוליכם

אז נרגענו סופית מהחתונה של וויליאם וקייט החמודים. זה לקח קצת זמן. בכל זאת - לא כל יום אנחנו צופים בחתונה מלכותית.

בתור ילדים למדנו שחתונה זה עניין ממש לא פשוט, בעיקר אם את במקרה נסיכה.

* מלמעלה: ספויילר - הנסיך בבת הים הקטנה כמעט נושא בטעות את המכשפה הרעה; החתונה המלכותית של צ'רלס ודיאנה; הנסיכה הקסומה כמעט מפספסת הזדמנות לאושר אמיתי עם ווסטלי; הצעת הנישואין המביכה לבל מהיפה והחיה; אנדרו ופרגי - חתונה מלכותית נוספת שלא צלחה; נישואיו המפתיעים של אלטון ג'ון 

אבל גילינו גם שלרוב, לדברים יש נטייה להסתדר בסוף

* מלמעלה: ספויילר - הנסיך בבת הים הקטנה נושא את אריאל לאישה; סינדרלה ובחיר ליבה; פרק ב' - צ'ארלס וקמילה; נישואיו הפחות מפתיעים של אלטון ג'ון 

אמצעים תרבותיים שונים הכינו אותנו ליום הגדול

 * במקום לפרט את הכל, שימו לב במיוחד לסצנת החתונה בסרט רוצחים מלידה (אחת החתונות המוצלחות בתולדות הקולנוע), לבילי איידול וקייט בוש, ולפרסומת של מקדונלדס (שאמנם לא שודרה בארץ, אבל היתה כל כך משעשעת שהייתי חייבת)

אך גיבורי התרבות שלנו הכינו אותנו לכך שסביר להניח שהיום הגדול הזה יתרחש יותר מפעם אחת

* מלמעלה: אליזבת טיילור בחתונתה השמינית, לבעלה השביעי; אלק בולדוויין וקים בייסינגר; דמי מור וברוס וויליס נישאים; נישוקים ונשנושים בחתונתם של מדונה ושון פן; יומם הגדול של טום קרוז וניקול קידמן; סינדי קרופורד וריצ'ארד גיר.

ובכל זאת - אסור לאבד תקווה (בעיקר אם אתם קצת ווירדוז)

 

* מלמעלה: צילומי משפחה בחתונת האוסבורנים; ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר ביום חתונתם

חבר על ארבע

אין כמו כלבים (ואני אומרת את זה עם כל האהבה לפיץ, החתולה שלי).
הפוסט הזה מוקדש לנבחנים-סלבס, שגנבו את ההצגה, והצדיקו את האמרה הנודעת "הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם".

טוטו - הסייד קיק של דורותי מהקוסם מארץ עוץ

באק - הכלב האדיש והסמרטוטי מנשואים פלוס

דובי דוברמן - שהראה לכולנו איך להתנהג בכביש

טוליפ - חוליה מרכזית בצמד המצליח "דליק וטוליפ"

סנופי - גיבור תרבות

איינשטיין - עוד יציאה גאונית מבית היוצר של "בחזרה לעתיד"

גופי (הכלב האנושי) ופלוטו (חיית המחמד) - שני כלבלבים מעוררי השתאות לבית דיסני

וגם בגרסה הציונית: פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו

בטהובן - סן ברנרד מזיל ריר

פלקור - מהסיפור שאינו נגמר (סוגשל כלב)

Fluppy Dogs- סדרה מצויירת (ולא ממש מוכרת) של דיסני מ 1986, שלא עברה את שלב הפיילוט. אבל את פרק הפיילוט האחד ששודר, ראיתי עשרות פעמים. זה החלק הראשון (אפשר לראות ביוטיוב את כל השאר):

סקובי דו - הכלב הנוירוטי

ממבלי - הכלב הממזרי, שתמיד, אבל תמיד, צודק

היפהפיה והיחפן, 101 דלמטיים - שני סרטים נבחניים של דיסני

נחשון - הכלב החינוכי, עטוי הקסם, מרכבת ההפתעות (לחש, נחש, נחשונים!!)

אודי - חברו המרייר של גארפילד

וכמובן - לאסי, כלבת הקולי המדהימה, שהצליחה לגנוב את ההצגה אפילו לאליזבת טיילור, וכיכבה בכל מדיום אפשרי

 * לזכרה של קאיה, כלבה שאין כמוה.