דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום שני, 16 במאי 2011

שירו שירו I

מעניין שהייתי צריכה תזכורת בדמות כישלון צורב כדי לעשות פוסט על האירוויזיון.
הרי אין ספק שהדרמתיות המוגזמת, החיוכים המעושים והתלבושות הצבעוניות (עם דגש על כריות כתפיים), מצביעים על כך שמקומו הטבעי של האירוויזיון הוא אי שם בשנות השמונים-תשעים.
ולכן החלטתי להקדיש לאירוויזיון לא אחד, לא שניים, אלא שלושה פוסטים שלמים!

חגיגות האירוויזיון התחילו תמיד בקדם מרהיב, שחלק מהשירים בו נחרטו בזיכרון הלאומי (ומתקשים למצוא את דרכם החוצה משם עד היום), וחלק הוחזרו עד מהרה לתהום הנשייה התרבותי. הפוסט הראשון בסדרת האירוויזיונים יעסוק באחרונים.

השירים הנשכחים הללו שייכים לאחת משתי קטגוריות.
לקטגוריה הראשונה שייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים עלומים, שדריסת רגלם בקדם האירוויזיון היוותה לרוב את החותם היחיד (והכואב) שהותירו על התרבות הישראלית.

אדי גרימברג, חש את המצלמה:

רומי הלחמי והטרנטולה

 אוסנת זנו - הגבול הוא השמיים (האמנם? ואולי הגבול הוא קדם אירוויזיון 89'?)
* סייג קטן: לקרוא לאסנת זנו "עלומה" זה אולי אנדרסטייטמנט. בכל זאת מדובר בכוכבת העולה של להקת "צעירי קרית מלאכי", שביצעה את שיר המופת "אמא שלי ממרוקו"

ראובן לביא עושה שימוש נאות במילה "מדליק"

שלישיית אדמה הקופצנית (זה רק נדמה לי, או שארנולד שוורצנגר מפזז שם מימין?)

לקטגוריה השניה משתייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים/ להקות מוכרים, וגרמו להם לייחל שלעולם לא יומצא יו-טיוב.

אדם בפואמה משיחית

ענת עצמון בשירה "התקווה". שימו לב לכוריאוגרפיה הלוהטת בפזמון

שימי תבורי בחריזה מדוקדקת

אתי אנקרי מדגמנת מרלין מונרו

שלווה ברטי במחווה אוריינטלית

עירית ענבי בשמלת הומאז' להגרלת הלוטו השבועית

מירי אלוני (תחילת הסוף?)

אפי בן ישראל ונתן נתנזון מקדימים את זמנם ביציאה גאונית

אך כאמור, רבים מהשירים שרדו בכבוד את מבחן הזמן. כל זאת ועוד, הפרק הבא של שקפקפים.

תגובה 1:

  1. זה גדול שאפשר לראות את הדברים האלה בצפיה ישירה.. איך התרבות שלנו משתנה, המוזיקה, הבגדים, תנועות הריקוד. שום דבר לא נשאר כמו שהוא.

    השבמחק