דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום רביעי, 8 ביוני 2011

צעיר בעיר

פעם לא היה כוכב נולד. בחיי. ועדיין נזקקו לפלטפורמה שתאפשר לצעירים זבי חוטם לזכות בכמה דקות של תהילה.
אבל מה? בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, דקות של תהילה הפכו לעיתים לשנים רבות, ו"צעירים זבי חוטם" היו למעשה נערים ונערות מוכשרים עד קנאה.

ניצנים ראשונים של העניין נבטו בתוכנית "תופסים ראש", שקידמה למרכז הבמה את הילדים המוכשרים של בית הספר לאמנויות (וגם את נתן דטנר).
* מלמעלה: שיר הפתיחה, מחרוזת שירי אדם, מחרוזת שירים מתוקים עם דודו דותן ז"ל


אך לצערם של המפיקים, טיבם של ילדים הוא לגדול. ובמקום לגייס כשרונות חדשים, הוחלט כנראה להתבגר עם הילדים ולשנות פורמט (וגם לוותר על נתן דטנר). ההחלטות האלו התגלו כנבונות.
וכך, תופעת הנערים המפזזים הבולטת ביותר היתה, ללא ספק, להקת "צעירי תל אביב", שכיכבה בתוכנית הנעורים "לא כולל שירות".


כל בנות ה 10-14 של התקופה רצו להיות שיר גוטליב או אלינור אהרון, להחליף רוק עם ניר גבע וסער פיין (ששמו עורר סערה תקשורתית עוד הרבה לפני שגיא פינס נכנס לתמונה), ורק חיכו לרגע בו יהיו גדולות מספיק בכדי להכשל באודישנים ללהקה.



משבוע לשבוע כססנו ציפורניים בציפייה לראות מה יקרה לצעירים בפרק הבא, צרותיו של מי יככבו בפרק, ואיזה שיר יעבור תרגום קלוקל לעברית, ויבוצע בדרמתיות נוגעת ללב.
* גילוי נאות: רבים מהשירים הכרתי קודם בגרסת "הצעירים", והופתעתי, מאוחר יותר, לשמוע את ה"קאברים" הלועזיים.

היו חלקים באוכלוסיה שמצאו את ההערצה לצעירים תמוהה. למשל, גל מזבנג, שתהה "איך אפשר להשתגע כל כך על להקה שעובדת בעירייה?" (מומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה)
מצד שני, חלקים אחרים באוכלוסייה תהו לגבי ההערצה לזבנג, כך שנראה שהעניינים נשארו פחות או יותר מאוזנים.

ובכל זאת, נראה כי התעוררה דרישה לתמה מחתרתית, ודרישות של ילדות צריך למלא. וכך, בימים בהם צ'יץ' היה ראש העיר, קמה לה להקת "השכנים של צ'יץ', שהעלתה את מחזמר המופת "דוד" בבימויו של ירון כפכפי.


* התמונות מתוך האתר של ירון כפכפי

באופן מוזר, משיטוט (נרחב) ברשת, נראה שהמחזמר לא התקיים כלל, מחוץ לאתרו של כפכפי... אז מזל ששמרתי עדויות!
והנה כמה דוגמיות מהפלא: שיר הפתיחה, "שימה לנו מלך" בביצוע המבריק של שמואל (אורן יאדגר), והמיקס המצויין, שהיינו מחכים (=מחכות) לו במהלך כל ההצגה.
* מתנצלת על האיכות... קסטות זה המדיום הגרוע ביותר שנוצר אי פעם. זה מה שהצלחתי להציל...

ובפינתנו "אז ועכשיו": חלק מבוגרי הלהקות התל אביביות עדיין זכורים לכולנו. למשל טל ועידו מוסרי, דנה דבורין, ניר פרידמן ואורן שבו (צעירי תל אביב) , אוהד קנולר וריקי בליך (תופסים ראש), נועה תשבי, עמוס בן דוד, יעל בר זוהר, יהודה לוי (השכנים של צ'יץ). אבל חלקם פנו (או הופנו) לקריירות אחרות, ונעלמו מאור הזרקורים.
* שורה עליונה מימין: שיר גוטליב, תומר גוטליב, טל זייברט, נועה (נועם) כהן, אלינור אהרון, בטי כהן. שורה תחתונה מימין: יריב יפת, סער פיין, עדי עמרני, אורן יאדגר (שמואל מדוד), דן קסטוריאנו (דוד מדוד).

מסקרן אותי במיוחד לדעת מה קורה עם איתי באר-לי ורע ארצי
עקבותיהם נעלמו מיד אחרי תופסים ראש, ורק בזכות עלמה הצלחתי לגלות איך קוראים להם בכלל. אך נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התעלומה עדיין עומדת בעינה (מוסיקה דרמטית, מסך, סוף)...


2 תגובות:

  1. אומנם באיחור... הזכרת לי נשכחות, נהנתי מאד מקריאת הבלוג :) סחטיין על עבודת הנמלים!
    אני לא אהבתי את סער! שמוק :P (אתה חושבת שסער וגבע זה בסגנון דילן ומה שמו ברנדון?) ולגיגלוי נאות- אני אהבתי גם את זה עם הרעמה המתולתלת או האסופה!
    מזכיר קצת את glee או השיר שלנו, לא? כנראה שהסדרות האלה תמיד רלוונטיות, עם שינויים קלים בשפה, בסלנג וכד'... את דגראסי את זוכרת?
    אודי.

    השבמחק
  2. תודה! שמחה שנהנית! :)
    בודאי שאני זוכרת את דגראסי, סדרת קאלט! מתישהו אני אעשה פוסט על סדרות תיכון אמריקאיות. זה בטח יהיה פוסט ארוך למידי :)

    השבמחק