דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום שבת, 29 באוקטובר 2011

וול דאן

בתור ילדים האפשרויות הקולינריות שעמדו בפנינו היו מוגבלות (בלשון המעטה). התפריט שלנו כשאכלנו בחוץ כלל המבורגר, פיצה וזהו. ובכל זאת, מעולם לא הרגשנו שמשהו חסר, ושאבנו הנאה מרובה מהישיבה המשותפת ומטבילת צ'יפס דלוח ברוטב ברביקיו ואלף האיים שעורבבו להם יחדיו.


מספר שחקני מפתח שלטו בזירת ההמבורגרים:

בורגראנץ'


רשת ההמבורגרים הותיקה ביותר שעדיין שורדת. במרוצת הזמן סיפקה מקומות תעסוקה לעשרות אלפי תיכוניסטים מחוצ'קנים וגם לאולסי פרי.

יתרון: ציפס מסולסל

חסרון: שוקו-פאי


מק דיוויד

המתחרה הראוי ביותר לרשת הבורגראנץ בשנות ה 80', ויש שיאמרו "אין תחרות - מק דיוויד לוקח בהליכה". כיום שריד יחיד של הרשת ניתן למצוא בחיפה. אכלתי שם לפני כשנה. מדובר בחוויה מפוקפקת למדי. 

יתרון: כרטיסי גירוד
חסרון: בכניסה לסניף שמול קולנוע הוד ישב, דרך קבע, קבצן שהשרה אימה (אך גם לימד אותנו שיעור על צדק חברתי)

וונדיס

במשך תקופה קצרה פעלה בארץ חברת וונדיס האמריקאית. הסניף המרכזי שלה היה בכיכר דיזנגוף, והתחלף במקדונלדס, מיד כאשר פשטו סניפי הרשת בארץ.

יתרון: הקטשופ הוזלף על הצ'יפס מתוך "ברז קטשופ" (שעות של הנאה)
חסרון: למביני דבר ועניין בלבד

מקדונלדס

ב 1993 הראינו לכל העולם (ובעיקר לעצמנו) שאנחנו חלק מאומות העולם ה"מקובלות": סניף ראשון של מקדונלדס נפתח בקניון איילון ברמת גן.
כחברה לכתה של אלון פדן (הבן של), הוזמנתי לקחת חלק האירוע ה"הרצה" לפני פתיחת הסניף, והחלטתי לוותר ולא ללכת. פספוס חיי. 

יתרון: ארומה של חו"ל
חסרון: רונלד מקדונלד


ברגר קינג

ראתה ברגר קינג כי טוב, ושנה לאחר הפתיחה של מקדונלדס החליטה גם היא לעשות עלייה. אבל כמו תמיד בכור ההיתוך הישראלי, ככל שנוקפות השנים ועליות קודמות הולכות ומתבססות, כך הופכת הקליטה למורכבת יותר. 
ברגר קינג זכתה אמנם לתור זהב קצר, אך בשלב מסויים החלה הידרדרות, עד לרכישת שאריות החברה על ידי בורגראנץ ב 2010.

יתרון: כתר מקרטון
חסרון: ג'אנק פוד במחיר של ארוחת גורמה

ותודו שגם אתם, בין מוזס לבורגוס לוולפניייטס, מתגעגעים קצת לפעמים לטעם הסולייתי של ההמבורגרים הישנים והטובים.

* מוקדש לרוני הבן

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

גן נעול

בין הטרנדים האפנתיים המוצלחים יותר ופחות של ילדותנו, בלטו מספר כוכבים בתחום ההנעלה.
החל מנעלי בית וקבקבים


דרך סניקרס ונעלי ספורט




ועד לשנות ה 90' שהביאו עמן נעלי ד"ר מרטנס בשלל צבעים ונעליים צבאיות מרופטות



קניית נעליים חדשות היתה מלווה תמיד במדידה קפדנית של כף הרגל בעזרת מכשור מיוחד

ובהיות בעיית הפטלפוס המקבילה האובר-אבחונית של בעיות-הקשב-והריכוז בדור שלנו, לוותה הקניה במקרים רבים גם ברכישת מדרסים

אין ספק שאז, כמו היום, נעלים היו ביג דיל. זה התחיל כבר בילדות המוקדמת

והמשיך עם הקליפ של דפש מוד, ששודר ללא הפסקה עד שהפך למאוס במיוחד


חלק מהטרנדים הננעלים הללו היו באמת מוצלחים, ורבים מהם חזרו בשנים האחרונות.
ובכל זאת, עם כל הטוב הזה, לא ניתן להתחמק גם מהאמת המרה: לא תמיד ידענו להבחין בין "חצי מכוער" ל"נורא ואיום"

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

פולחן ערוך

מתישהו בשלהי המאה הקודמת, היה נראה שמישהו פיצח את הנוסחא ליצירת סרט נעורים מוסיקלי מנצח.
האמת, זה לא היה נורא מסובך. לשם הצלחה דרושים לפחות שלושה מבין המרכיבים הבאים:

1. נער מסוקס
2. נערה צדקנית





3. בלדה קורעת לב

4. ג'קט - רצוי מעור שחור (אבל לעיתים גם לבן מחוייט יכול לעבור)
 



5. כלי תחבורה נוצצים




6. מסיבת ריקודים נועזת (לרוב בעלת אופי זנותי)



7. שיר קצבי רב משתתפים. לרוב יופיע לקראת הסיום, לאחר פתרון הקונפליקט (אך לא בהכרח).

הוסיפו לאלו עריכה קצבית, פסקול מושחז וקהל ילדות מתלהבות, והרי לכם סרט קאלט!

ובפינתנו "אז ועכשיו": 
הנערים המסוקסים כבר לא כל כך מסוקסים, בעיקר נגיד ברונו מ Fame וג'ון טרבולטה

הנערות הצדקניות כבר לא כל כך צדקניות, למשל אמי לוקיין (מ Cry baby) שב 2010 דרסה למוות אשה בת 60, ווינונה ריידר שב 2001 נעצרה לאחר שגנבה מחנות פריטים בשווי כמה אלפי דולרים.

והבחורים משיער? נראה שכולם הסכימו להסתפר בסופו של דבר


*** בהכנת פוסט זה השתתפו הסרטים:
- West Side Story (סיפור הפרוורים) - 1961
- The Rocky Horror Picture Show (מופע הקולנוע של רוקי) - 1975
- Saturday Night Fever (שגעון המוסיקה) - 1977
- Grease (גריז) - 1978
- Hair (שיער) - 1979
- Rock 'n' Roll High School - 1979
- Fame (תהילה) - 1980
- Dirty Dancing (ריקוד מושחת) - 1987
- Hairspray - 1988
- Mermaids (בתולות הים) - 1990
- 1990 - Cry Baby