דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום שבת, 26 בפברואר 2011

I Need A Hero

קצת לפני גיל ההתבגרות, שבו התאמצנו מאוד להיות כמו כולם, העברנו את הילדות בתקווה להיות יוצאי דופן.
בתעשייה עלו כבר מזמן על החזון המשותף הזה, וילדי פלא רבים איכלסו את תוכניות הטלויזיה של ילדותנו:
את סרטי הקולנוע:

את התיאטרון:

ואת הספרים שקראנו:

טרנד נפוץ של ילדים יוצאי דופן היה טרנד ה"ילדים המתכווצים":

וחלקם היו פשוט ילדים חכמים במיוחד:
המסר המשותף שהועבר לנו בעזרת כל הילדים המיוחדים האלו, הוא שבסופו של יום, כולם רוצים להיות דווקא ילדים רגילים, כמו כולם.
ואז נהיינו בני נוער.

ובפינתנו "אז ועכשיו":
מימין: אלכס מק מדגמנת התבגרות מוצלחת, ויקי ילדת הפלא מדגמנת התבגרות פחות מוצלחת, טייט הילד הגאון, בת הים הקטנה

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

אוסף פרטי


אחד הדברים שהבלוג הזה גרם לי לעשות היה ללכת ולפשפש בחדר שלי, בבית של ההורים, ולנסות לגלות דברים של פעם.
הדבר העיקרי שגיליתי זה שיש לי בעיה חמורה - אני אגרנית כפייתית. לא רק שאספתי כל דבר שרק אפשר לאסוף, גם שמרתי את מרבית האוספים האלה.

אחד האוספים לו הייתי מחוייבת במיוחד היה אוסף הטלכארדים שלי.
למעשה, עד היום אני נוטה להתרומם על קצות האצבעות כשאני עוברת ליד טלפון ציבורי, ולבדוק אם יש עליו כרטיס.
אוסף אחר היה אוסף המיניאטורות ששוכנו בבית מיניאטורות ורדרד
והיו גם אוספים רבים אחרים:





דווקא מאוסף המכתביות שלי החלטתי להפטר במפתיע בשלב מסויים,
אבל מיכ, שגם היא בעלת שורשים אגרניים, פירגנה לי בחלקים מהאוסף שלה.
היום נשארתי רק עם אוסף אחד שאני עדיין מטפחת.
כנראה שאי אפשר להגמל לחלוטין...

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

חינוך מיוחד

כבר הקדשתי לא מזמן פוסט למשחקי מחשב, אבל הנה הילדה החנונית שבי כבר מכה שנית.
והפעם היא חנונית במיוחד, מפני שבעוונותי נשבתי בילדותי לא רק במשחקי גוד טיים חסרי תוכלת, אלא גם במשחקים חינוכיים.
והאמת - תודו שהיה כיף.

בשיעורי מחשב בכתה ב' כיכבו שני משחקים.
הראשון היה "לימונדה", המשחק הגאוני שהפך את כולנו לכלכלנים מומחים. הקלות שבה העלנו את מחירי המשקה ברגע שנהיה קצת חם, לא היתה מביישת אפילו את ביבי.

השני היה "לוגו - עולמו של צב". אני חושבת שהמטרה המקורית שלו היתה ללמד ילדים רכים את יסודות התכנות, לשביעות רצונן של האמהות הפולניות, אבל מה שזכור לי ממנו בעיקר זה אוסף קווים וחיצים שהתקשתי לשלוט בהם (מצד שני - ככה נראה התכנות שלי גם היום, אז כנראה שהמשחק עשה משהו נכון)
בבית הרחבנו את ידיעותינו המילוליות בעזרת משחק טריוויה דל אמצעים
ומאוחר יותר בעזרת "בונוס", משחק מילים בסגנון "שבץ-נא"



הבנו מה זה "אזימוט" כאשר נדרשנו להתמודד עם שלל משחקי תותחים


והפנמנו את עקרונות הטבלה המחזורית על ידי המשחק "אטומיקס" שגייס את איינשטיין בכבודו ובעצמו לשם השגת המטרה.


הפיתוח של כל היכולות האלו היה שימושי במיוחד כאשר נקראנו להתמודד עם משימת העל - בניית מכונה מופלאה ומורכבת, שלא עושה כלום.
ובפינתנו "אז ועכשיו", סוקובן - אחד ממשחקי החשיבה הבולטים של התקופה בגרסתו הישנה ובגרסה חדשה.


יום שישי, 11 בפברואר 2011

משחק ילדים

הפעם בלי הרבה מילים -
צעצועים לקטנטנים שעושים שמח :)

* הערה: פוסט זה אינו בחסות פישר פרייס (גם אם ממש נראה שכן...)






















יום שני, 7 בפברואר 2011

החדר האינטימי שלי

בדומה לבני נוער אחרים, החדר שלי היה עבורי לא פחות ממקדש.
אחרי הכל, החדר היה המקום הפרטי שלנו, שבו יכולנו לבטא את עצמנו כאינדיבידואלים מקוריים.

ולכן:
הקירות של כולנו עוטרו בפוסטרים מרופטים מעמודי האמצע של מעריב לנוער, ובפוסטרים רציניים יותר מהחנות "תומר" בסנטר
ולמשך תקופה מסויימת הצטרפו לפוסטרים תמונות תלת מימד מייסרות


בתקרה שלטו כוכבים זוהרים בחושך
הרהיט המרכזי בחדר היה מיטה, או ליתר דיוק - ספפה נפתחת של עמינח

 עד שנהיה לנו צפוף ועברנו למיטה וחצי
על אדן החלון הונח ראש דשא
 
ועל השולחן ניתן היה למצוא צעצועים משרדיים תמוהים


מזל שהיה לנו מקום שנתן לייחודיות שלנו להתבטא...

אגב - תמונות התלת מימד הן תמונות אמיתיות. אתם מוזמנים להתאמץ מאוד בשביל חמש שניות של הנאה צרופה, ולרשום מה ראיתם. בין הפותרים נכונה יוגרלו חותלות אופנתיות.