דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח
‏הצגת רשומות עם תוויות קדם אירוויזיון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קדם אירוויזיון. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 20 במאי 2011

שירו שירו II

בפוסט הקודם הזכרתי שירי קדם אירוויזיון כושלים, שלא מימשו את הפוטנציאל הגלום בהם.
אבל היו גם אחרים. כאלה שרובנו נוכל לזמזם גם מתוך שינה, גם אם לא זכו לייצג את מדינתנו הקטנה בפסטיבל האירופאי.

אמן אירוויזיונים ידוע הוא צביקה פיק, ה"שמעון פרס" של הקדמים, שהשתתף בתחרות לא פחות משבע פעמים, ולא זכה מעולם. כאן בשירו "ארטיק קרטיב" (שלא זכרתי שמתחיל בצורה כזו דרמתית)
והיו עוד שירים שעשו חיל.
למשל השיר "כמו צועני" שבוצע על ידי שלישית הופה היי (ונספחות) הזכורה לטובה.
הצלע השלישית, על הכינור, היא כמובן יונתן מילר, שהייתי הכי מאוהבת בו בין גיל חמש לחמש וחצי. אגב, באותה תקופה האמנתי ביחסים פתוחים, והרשתי לעצמי להיות מאוהבת בו זמנית (וכמעט באותה מידה) גם במקגיוור האגדי
או "הלוואי" של בועז שרעבי, שהגיע למקום האחרון בקדם 1986, מה שלא הפריע לו להפוך לשיר מוכר ומושמע עד שהיה לזרא

וגם "לשמוח ולרקוד" של האחיות יוספי, אחייניותיה הפופ-טרשיות של עפרה חזה, שאת טעמן המצויין כבר שיבחתי כאן.

ואם כבר טוב טעם, קשה שלא להזכיר את הופעתה הסנסציונית של פנינה רוזנבלום בשמלה תכלכלת, שהגיעה למקום האחרון המכובד בקדם 1983

ואת ירון חדד (האיש, התלתלים והקול הצלול), שעשה כבוד לזודיאק, עוד הרבה לפני שג'ייק גילנהאל היה בתמונה (והגיע למקום האחרון בקדם 1992)
* הקורא המתעניין מוזמן לחזות בפלא המכונה ירון חדד גם בשיר "אגדה על בל" של להקת קסם מקדם 1983 (וכן, זו עירית ענבי שם איתו)

והיו עוד כמה יציאות משובחות (פחות או יותר):
* מלמעלה: סקסטה עם "סינדרלה"; יגאל בשן (מתה מכמה שהוא חמוד פה!) עם "תן לי"; ירדנה ארזי, שועלית אירוויזיונים, עם "עוד נגיע"; ריטה עם "שביל הבריחה"; זהבה בן, אתי לוי וחברים עם "דף חדש".

ובפינתנו "אז ועכשיו":


* למעלה: ירון חדד. למטה: ארבע מבנות להקת סקסטה (שמנתה, באופן מפתיע, דווקא חמש בנות)

יום שני, 16 במאי 2011

שירו שירו I

מעניין שהייתי צריכה תזכורת בדמות כישלון צורב כדי לעשות פוסט על האירוויזיון.
הרי אין ספק שהדרמתיות המוגזמת, החיוכים המעושים והתלבושות הצבעוניות (עם דגש על כריות כתפיים), מצביעים על כך שמקומו הטבעי של האירוויזיון הוא אי שם בשנות השמונים-תשעים.
ולכן החלטתי להקדיש לאירוויזיון לא אחד, לא שניים, אלא שלושה פוסטים שלמים!

חגיגות האירוויזיון התחילו תמיד בקדם מרהיב, שחלק מהשירים בו נחרטו בזיכרון הלאומי (ומתקשים למצוא את דרכם החוצה משם עד היום), וחלק הוחזרו עד מהרה לתהום הנשייה התרבותי. הפוסט הראשון בסדרת האירוויזיונים יעסוק באחרונים.

השירים הנשכחים הללו שייכים לאחת משתי קטגוריות.
לקטגוריה הראשונה שייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים עלומים, שדריסת רגלם בקדם האירוויזיון היוותה לרוב את החותם היחיד (והכואב) שהותירו על התרבות הישראלית.

אדי גרימברג, חש את המצלמה:

רומי הלחמי והטרנטולה

 אוסנת זנו - הגבול הוא השמיים (האמנם? ואולי הגבול הוא קדם אירוויזיון 89'?)
* סייג קטן: לקרוא לאסנת זנו "עלומה" זה אולי אנדרסטייטמנט. בכל זאת מדובר בכוכבת העולה של להקת "צעירי קרית מלאכי", שביצעה את שיר המופת "אמא שלי ממרוקו"

ראובן לביא עושה שימוש נאות במילה "מדליק"

שלישיית אדמה הקופצנית (זה רק נדמה לי, או שארנולד שוורצנגר מפזז שם מימין?)

לקטגוריה השניה משתייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים/ להקות מוכרים, וגרמו להם לייחל שלעולם לא יומצא יו-טיוב.

אדם בפואמה משיחית

ענת עצמון בשירה "התקווה". שימו לב לכוריאוגרפיה הלוהטת בפזמון

שימי תבורי בחריזה מדוקדקת

אתי אנקרי מדגמנת מרלין מונרו

שלווה ברטי במחווה אוריינטלית

עירית ענבי בשמלת הומאז' להגרלת הלוטו השבועית

מירי אלוני (תחילת הסוף?)

אפי בן ישראל ונתן נתנזון מקדימים את זמנם ביציאה גאונית

אך כאמור, רבים מהשירים שרדו בכבוד את מבחן הזמן. כל זאת ועוד, הפרק הבא של שקפקפים.