דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום ראשון, 11 במרץ 2012

ייסורי גסיסה

לכבוד חג הפורים קיבלנו משלוח מנות שהכיל כל טוב. רוב הטוב נגמר תוך שעות ספורות. ומאחר ואירועי התקופה האחרונה הותירו אותי עם חשק תמידי לשוקולד, מצאתי את עצמי עד מהרה מכרסמת טוויסט.

כן, טוויסט. החטיף הזה, עם העטיפה הצהובה, שתמיד מרגיש כמו משהו לא טרי, שנשאר בחוץ יותר מידי זמן.
ובעודי מקוננת על כך שחיסלתי את האגוזי, וכל חלקה טובה אחרת, כבר לפני שעתיים, עלה בדעתי לכתוב פוסט מדליק על כל מיני עניינים שליוו את ילדותנו, ושטוב היה לו היו עוברים מן העולם.

אז בתואר "הממתק המגעיל" זוכה, כאמור, טוויסט.
אבל גם "טוב טעם" הוא לא ממש תאווה לחיך, ונראה לי שלא היו יותר מידי אנשים שיצטערו אם יורידו את "טורטית" מהמדפים. אולי אפשר למקד את המחאה נגד שטראוס בשלוש התופעות האלו (כי על פסק זמן למשל קשה יותר לוותר).


אבל נניח שהחלטתם להחרים את כל חטיפי שטראוס באשר הם, לא תרצו להתנחם עם חטיפי מנעמים?
אז זהו, שלא. כי זה מגעיל.
אז נניח שהחלטתם לוותר על המתוק. לא תרצו ללרדת על איזה בלינצ'ס מוקרם?


עניין האוכל המוקרם היה תופעה נפוצה בשנות ה 90'. הלוק: מזון שכבר עוכל בעבר. הטעם: שמנוני. שורה תחתונה: אז זה הטעם של חסימת עורקים. שרידים של העניין ניתן עדיין למצוא במקומות מסויימים, אך באופן כללי התופעה הבעייתית הזו מוגרה כמעט לחלוטין.





אבל נניח שהחלטתם בכל זאת לאכול משהו, לא תרצו לשטוף את הגרון עם קצת מיץ פז בטעם ענבים?
פה הדילמה היא קצת יותר מורכבת, כי בתור ילדים המיץ הזה באמת היה לנו טעים. רק בתור מבוגרים גילינו שיש גבול לכמות הסוכר וצבעי המאכל שהגוף שלנו יכול להכיל. ובכל זאת, נראה שהעולם יהיה מקום טוב יותר ללא המיץ הזה.

ונניח שנמנעתם מממתקים, ומאוכל מוקרם, וממיצים ממותקים. לא תרצו לחגוג את גזרתכם הדקיקה עם איזו חולצת בטן שעושה עכשיו קאמבק?
אז זהו, שלא. כי זה גם מגעיל, וגם מחמיא למעט מאוד אנשים. אז אלא אם כן את ממש שאפה, עדיף ללבוש משהו אחר


אז אולי נתפנן עם איזה דיסק של משינה?
האמת שאני לא ממש זוכרת אם השבוע משינה מאוחדים או מפורקים. מה שבטוח זה שהמונח "לפרוש בשיא" לא אומר כלום לחברי הלהקה הזו.

אוף, אז מה נשאר? אולי נצפה בסדרת המופת קרוב רחוק?
לא להאמין שהסדרה הזו עדיין משודרת #דבריםשמגליםבחופשתלידה
אבל אולי יותר מוזרה היא העובדה שאלף סטיוארט עדיין שם, עוד מימי שידורי ערוץ 2 הישן (וכבר אז הוא היה נראה לי ממש זקן...). זו ככל הנראה הגרסא האוסטרלית ל"להשתחרר מהצבא ולעבוד עד הפנסיה בחברת חשמל"

אבל יש קלאסיקות אמיתיות. למשל דודו מפרפר נחמד.
אז זהו, שלא. מסתבר שגם דודו זר זה די מגעיל. דודו זר, אנא שחרר אותנו מנוכחותך. זה הזמן לעבור אל מאחורי הקלעים (או אל מאחורי הסורגים). והייתי חוששת אולי מפגיעה בכבודו של דודו היקר, אבל נראה לי שהוא מאמין באופן נחרץ בכך שאין כזה דבר פרסום שלילי.

ובפינת האתגר השבועי:
מצאו בפוסט זה לפחות שלוש מילות סלנג שעברו מן העולם (ולא בכדי)