בימים שבהם הביטוי "צבע מאכל" לא היה גס, ותוויות כמו E120 עוד לא אמרו כלום לאפחד, יכלנו להנות בשקט ממגוון סוכריות צבעוניות
השיא הקולינרי של צבעי המאכל היה ללא ספק סוכריות הגומי שנמכרו בסופר במשקל (או בשמן הידוע יותר – "חינמים")
ז'אנר נוסף היה סוכריות הקמח / סודה שהגיעו במגוון צבעים וצורות
אבל בתכלס, סוכריות זה לילדים. מבחינתי הדבר האמיתי היה ונשאר שוקולד.
כמה מהיציאות היותר מוצלחות של התקופה (שחבל שנעלמו מהמדפים):
והיה גם שוקולד משולשים של דיסני, אחד האהובים עלי, שאת העדות היחידה לכך שהיה קיים מצאתי באחד הסיבובים של הרכבת בפרסומת המעולה הזו:
וכמובן, הויכוח שטרם הוכרע: איזה ממרח שוקולד שווה יותר – "נוטלה", "שוקולד השחר" או המתחרה ה wannabe "שוקי והפצפונים" (רמז: ברור ששוקולד השחר)
בגזרת ה DIY כיכבו עוגות מהספר הזה:
שיכלתי לדפדף בו במשך שעות (והודות לאודליה, אני עדיין יכולה)
וכדורי השוקולד הבלתי נשכחים מהספר הזה:
העמודים של המתכון כבר מזמן נדבקו זה לזה מרוב שימוש ושאריות שוקולד. אין ספק שעוד לא נולד המאסטר שף שימציא מתכון יותר מנצח מזה. 
------------------
עדכון מנובמבר 2011: הנשיקולדה הוחזרה!! אמנם לא ממש בגרסתה המקורית, אבל בכל זאת... המלחמה הבאה: טורינו.
יש! אפשר להגיב פה! :)
השבמחקהרסת אותי עם הסוכריות עם הפס, וגם עם נשיקולדה אגוזים. שכחתי מזה לגמרי! מה שכן, הייתי המומה לגלות שהייתה גם נשיקולדה עם נוגט - איך פספסתי את זה בזמנו?! עכשיו אלה קלוריות אבודות לנצח... :(
יוחזר רוזמרין לאלתר!!!!!!
השבמחקהחזירו את הנשיקולדה!!!!!!
השבמחקאחרי הרעש והצלצולים אני מוכרחה להרוס ולהגיד ששינו את כל הטעמים, השוקולד מתוק מידי, הנשיקולדה בעטיפה הסגולה שהייתי מקבלת כל סוף שבוע מההורים לקראת שבת, זו עם השוקולד לבן ואגוזים, הפכה להיות שכבה של שוקולד לבן ומתחתיה שכבה של שוקולד שחור..
הפונט של "נשיקולדה" נשאר, וזה החזיר אותי למקומות רחוקים :)
קניתי בטיב טעם, אגב.
טעמתי בינתיים את המריר והעוגיות והיה נחמד. מסכינה עם זה שאין כמו המקור, אבל רואים שיש השתדלות :)
השבמחקוגם יש משהו בטעם (או אולי באמת בעטיפה?) שמזכיר נשכחות