פעם מזמן, לפני שהיה גינדי, והקונספט של "רב קומות" הוגבל ל 6, היו גם לילדים עירוניים חלקות בר קטנות.
אז נכון, לא היינו ממש ילדי טבע.. ובכל זאת לפעמים, במקום לאכול ארוחת צהרים בבית, העדפנו דווקא לבדוק מה יש לעצים להציע לנו לאכול.
למשל, פיטנגואים מהשיח בחצר של המורה דבורה
או תותי עץ, שעדיין נחשבים בעיני ללא פחות ממעדן
וגם הפרחים הקטנים האדומים שהיה להם צוף טעים ממש
ולקינוח - חמציצים (עד שהופצה השמועה הזדונית שהם מלאים בפיפי של כלבים)
אבל הצמחים שסביבנו לא שימשו רק למאכל.
למעשה, כמעט לכל צמח הייתה פונקצייה ייחודית משלו:לשיבולת השועל היה תפקיד חשוב בניבוי מספר הילדים שיהיו לנו
הפרח הצבעוני עם הפרחים הקטנים שימש להכנת שרשראות (למרות שתמר טוענת שהשימוש העיקרי בו היה לזרוק את הפרחים הקטנים באוויר כך שיתקעו בשיער ולא יצאו לעולם)
העלים של השיח עם הפרחים הלבנים שימשו להפקת דבק או חלב (הדעות חלוקות)
ולא ברור איך היו נראים חיי האהבה שלנו ללא פרחים שהכריעו את סוגיית ה"אוהב אותי, לא אוהב אותי, אוהב אותי, לא אוהב אותי..."
והיו גם צמחים רב תכליתיים.
למשל האורן, שמהמחטים שלו היינו עושים שרשראות, את הצנוברים היינו אוכלים, את האצטרובלים היינו זורקים על ילדים קטנים יותר ועם הענפים היינו משחקים "שלושה מקלות"
או הפרח האדום של ההיביסקוס, שהאבקנים שלו שימשו לאיפור נמשים והחלק הפנימי ליצירת אף "פינוקיו"
ותודה רבה לזוהר, שהיא מגדיר צמחים מהלך.
אני מסכימה עם תמר, הפרחים היו לזרוק אחד על השני ושלא ייצאו מהשיער. היה גם צוף בפרח של היערה, שהיה צריך למשוך בעדינות את החלק שבפנים ולקוות לא לפספס את הטיפה הקטנה, שלא הייתה טעימה ממנה :)
השבמחקlol - את האיצטרובלים הייתם זורקים על ילדים קטנים יותר? לא מסתדר לי עם אישיותך החומלת :))
השבמחקהיה גם את מה שכונה "לחם", מישהו יודע על מה אני מדברת? זוהר? :)
את מתכוונת לחובזה?
השבמחקלשירותך תמיד! :)
השבמחקחלמית מצויה, או בכינויה הנפוץ "לחם ערבי" וגם "חובזה": http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA
היינו אוכלים את הפירות הירוקים, אך אפשר לאכול גם את העלים. מישהו פעם סיפר לי שיש מסעדה בגליל שמגישה סלט וקציצות של חובזה. בירושלים החובזה שימשה למאכל בזמן המצור ב-1948.
ולדבר הבוטנאית (טוב, נו, בפוטנציה):
השיח עם הפרחים האדומים נקרא רוסליה שבטבטית.
השיח עם הפרחים הקטנים שנתקעים בשיער - לנטנה ססגונית (וזהירות מהקוצים ומהפירות השחורים והרעילים).
השיח עם הפרחים הלבנים שמעטר איי תנועה בעיקר - קריסה גדולת-פרחים/גדולת-פרי - החלב שלה רעיל אבל הפירות האדומים דווקא אכילים ואפילו די טעימים (אזרתי אומץ וניסיתי פעם).
לגבי "אוהבת/לא-אוהבת" יש לי השגה: הפרח בתמונה הוא צמח תרבות (חרצית שיחית) ולא צמח בר. יש מצב שהיינו משתמשים בחרצית עטורה (שכולה צהובה ופורחת באביב) למטרה הזאת? אחרת מדובר בקחון מצוי, שהוא צמח קטן יחסית.
ובזכות הפוסט שלך נזכרתי שכחלק מתפקידי כמגדיר צמחים מהלך הקמתי לפני כמה שנים את מאגר הצמחים המקוון הזה עבור הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון... תהנו:
http://arclib.technion.ac.il/OrnamentalPlants/ShowPlants.asp
ומה עם הפרחים הסגולים של עפרית הכיף, שהיינו מדביקים על דש הבגד לקישוט?
השבמחקוגם סביון אביבי, שהיינו עושים 'פו' על הזרעים שלו, ושערות הסבא היו מתעופפות להן באוויר!
אחחח... מישהו יודע איפה משיגים מכונת זמן?
לגבי תמר- מחוויות של בעלות ערמות התלתלים :-D
השבמחקומה עם הסרפד המניאק? וגם אני בעד תוספת חובזה,
בנוסף, לא יודעת מה עם ת"א, אבל בפריפריה היה אפשר למצוא גם עצי הדר........
ו... הפעם ממש התעלית על עצמך! סחטיין!