דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח
‏הצגת רשומות עם תוויות צעירי תל אביב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צעירי תל אביב. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 16 ביולי 2011

90210

אחת התופעות החשובות של תחילת שנות ה 90' (וב"חשובות" הכוונה ל"זכו להכי הרבה פוסטרים של כפולת עמודים במעריב לנוער") היתה עלייתה של סדרת המופת "בברלי הילס 90210".
שמונה מתבגרים (שגילאיהם האמיתיים נעו בין 20 ל 35), הרטיטו את הלבבות הרכים של המתבגרים הישראלים וקיבעו את מעמדו של ערוץ 6 כערוץ הנוער האולטימטיבי.

אני עוד זוכרת את הפרומואים הראשונים לסדרה. ישר החלה באוויר ויברציה של מאורע מכונן. והמאורע לא אחר לבוא.
רגעים רבים מהסדרה יהיו חקוקים לנצח בתודעה הלאומית. למשל: 

למרבה החלחלה, ולמורת רוחן של הבנות, ברנדה וקלי מופיעות באותה שמלה לנשף האביב
(המריבה הזו היתה אחת הסנוניות הראשונות שבישרו על בואה של סוגיית "ברנדה או קלי" שכבר הזכרתי בעבר)

דילן וקלי מספרים לברנדה על הבגידה האיומה
(המשפט "I loved you, I trusted you both" עדיין מהדהד באזניי)

ברנדה עושה שכונה בפיץ' פיט

החבר'ה נלחמים על זכותה של דונה מרטין להכשל גם בקולג'

לתקופה מסויימת, נדמה היה שאי אפשר להתחמק מפרצופיהם צחורי השיניים של שמונת המופלאים. הם הופיעו בכל (אבל ב-כ-ל) מקום, ואולי אף היו הראשונים שהפכו את מונח ה"מרצ'נדייס" לשגור בפיה של כל מתבגרת 



אלמנטים מהסדרה המופתית גלשו גם למדיות נוספות:

 * קומיקס בברלי הילס 90210 של נמרוד רשף במעריב לנוער, וסדרת ההומאז' המצויירת "צעירי בברלי הילס".

השיא המקומי הגיע עם ביקורם של כוכבי הסדרה בארץ (ככה ניסו למכור לנו את זה... למעשה מי שהגיע היו סטיב, אנדריאה וקלי, ואליהם התלווה גם פרקר לואיס), וההופעה המשותפת עם צעירי תל אביב בחנוכה 1992. 

בערך בזמן שבו החבורה התחילה את לימודיה בקולג', התחלתי אני את לימודי בתיכון, וקצת איבדתי עניין. אך עדיין יש לי פינה חמה בלב ששמורה לאותם גיבורי ילדות (ופינה חמה באחת המגירות, ששמורה לכפולות עמודים וכתבות צבע).

וכמובן, איך אפשר בלי - אז ועכשיו:
* שורה ראשונה: אנדריאה (שכבר אז היתה בערך בת 40), דייויד (שעדיין שומעים עליו לפעמים, בעיקר בזכות מייגן פוקס), קלי, ברנדון. שורה שניה: ברנדה, דונה (שפגשה מנתח פלסטי אחד או שניים בחייה), סטיב (תמיד עם אותה הבעה), דילן (או: מה חשבתי לעצמי). שורה תחתונה: ג'ים וסידני וולש (אגב, ג'ים צעיר מסידני ב 7 שנים. אנדריאה צעירה מג'ים ב 6 שנים).

יום רביעי, 8 ביוני 2011

צעיר בעיר

פעם לא היה כוכב נולד. בחיי. ועדיין נזקקו לפלטפורמה שתאפשר לצעירים זבי חוטם לזכות בכמה דקות של תהילה.
אבל מה? בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, דקות של תהילה הפכו לעיתים לשנים רבות, ו"צעירים זבי חוטם" היו למעשה נערים ונערות מוכשרים עד קנאה.

ניצנים ראשונים של העניין נבטו בתוכנית "תופסים ראש", שקידמה למרכז הבמה את הילדים המוכשרים של בית הספר לאמנויות (וגם את נתן דטנר).
* מלמעלה: שיר הפתיחה, מחרוזת שירי אדם, מחרוזת שירים מתוקים עם דודו דותן ז"ל


אך לצערם של המפיקים, טיבם של ילדים הוא לגדול. ובמקום לגייס כשרונות חדשים, הוחלט כנראה להתבגר עם הילדים ולשנות פורמט (וגם לוותר על נתן דטנר). ההחלטות האלו התגלו כנבונות.
וכך, תופעת הנערים המפזזים הבולטת ביותר היתה, ללא ספק, להקת "צעירי תל אביב", שכיכבה בתוכנית הנעורים "לא כולל שירות".


כל בנות ה 10-14 של התקופה רצו להיות שיר גוטליב או אלינור אהרון, להחליף רוק עם ניר גבע וסער פיין (ששמו עורר סערה תקשורתית עוד הרבה לפני שגיא פינס נכנס לתמונה), ורק חיכו לרגע בו יהיו גדולות מספיק בכדי להכשל באודישנים ללהקה.



משבוע לשבוע כססנו ציפורניים בציפייה לראות מה יקרה לצעירים בפרק הבא, צרותיו של מי יככבו בפרק, ואיזה שיר יעבור תרגום קלוקל לעברית, ויבוצע בדרמתיות נוגעת ללב.
* גילוי נאות: רבים מהשירים הכרתי קודם בגרסת "הצעירים", והופתעתי, מאוחר יותר, לשמוע את ה"קאברים" הלועזיים.

היו חלקים באוכלוסיה שמצאו את ההערצה לצעירים תמוהה. למשל, גל מזבנג, שתהה "איך אפשר להשתגע כל כך על להקה שעובדת בעירייה?" (מומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה)
מצד שני, חלקים אחרים באוכלוסייה תהו לגבי ההערצה לזבנג, כך שנראה שהעניינים נשארו פחות או יותר מאוזנים.

ובכל זאת, נראה כי התעוררה דרישה לתמה מחתרתית, ודרישות של ילדות צריך למלא. וכך, בימים בהם צ'יץ' היה ראש העיר, קמה לה להקת "השכנים של צ'יץ', שהעלתה את מחזמר המופת "דוד" בבימויו של ירון כפכפי.


* התמונות מתוך האתר של ירון כפכפי

באופן מוזר, משיטוט (נרחב) ברשת, נראה שהמחזמר לא התקיים כלל, מחוץ לאתרו של כפכפי... אז מזל ששמרתי עדויות!
והנה כמה דוגמיות מהפלא: שיר הפתיחה, "שימה לנו מלך" בביצוע המבריק של שמואל (אורן יאדגר), והמיקס המצויין, שהיינו מחכים (=מחכות) לו במהלך כל ההצגה.
* מתנצלת על האיכות... קסטות זה המדיום הגרוע ביותר שנוצר אי פעם. זה מה שהצלחתי להציל...

ובפינתנו "אז ועכשיו": חלק מבוגרי הלהקות התל אביביות עדיין זכורים לכולנו. למשל טל ועידו מוסרי, דנה דבורין, ניר פרידמן ואורן שבו (צעירי תל אביב) , אוהד קנולר וריקי בליך (תופסים ראש), נועה תשבי, עמוס בן דוד, יעל בר זוהר, יהודה לוי (השכנים של צ'יץ). אבל חלקם פנו (או הופנו) לקריירות אחרות, ונעלמו מאור הזרקורים.
* שורה עליונה מימין: שיר גוטליב, תומר גוטליב, טל זייברט, נועה (נועם) כהן, אלינור אהרון, בטי כהן. שורה תחתונה מימין: יריב יפת, סער פיין, עדי עמרני, אורן יאדגר (שמואל מדוד), דן קסטוריאנו (דוד מדוד).

מסקרן אותי במיוחד לדעת מה קורה עם איתי באר-לי ורע ארצי
עקבותיהם נעלמו מיד אחרי תופסים ראש, ורק בזכות עלמה הצלחתי לגלות איך קוראים להם בכלל. אך נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התעלומה עדיין עומדת בעינה (מוסיקה דרמטית, מסך, סוף)...