דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

פסטי פסטי פסטיגל

חג החנוכה הוא חג עמוס מכות - מאכלים טבולים בשמן, התלקחות מוגברת של שריפות, והיום גם דרכתי על קקי של כלב (אמנם לא ישירות באשמת החג, אבל אם לא הייתי הולכת להדלקת נרות אצל ההורים, זה לא היה קורה).

ובראש רשימת המכות של החג מתנוסס בגאווה הפסטיגל.

המסורת המפוקפקת הזו החלה את דרכה בדיוק לפני שלושים שנים, ב 1981, בהנחיתו של אמנון לוי. הזוכה המאושר היה עזרא דגן בשירו "איגן מיגן קובייה" שנשכח מהתודעה האנושית (ומיוטיוב).

אבל שירים רבים אחרים שנכתבו במיוחד עבור המסגרת החגיגית הזו, זכו למקום של כבוד בהיכל התהילה של שירי הילדים

נהוג לומר שבתחילת דרכו של הפסטיגל עיקר הדגש היה על התכנים המוסיקאליים, אך למעשה התאפיינו השנים הראשונות בין השאר במפגן דודתי למדי של טעם רע

בהמשך הבינו שהעניין העיקרי והעקרוני הוא ה"כוכבים" שישתתפו במופע. בעקבות הגילוי השכילו המארגנים לגייס את הזמר אדם, שועל כוכבנות ותיק, שזכה בלא פחות מארבעה (!) פסטיגלים רצופים. 
למעשה, באותן שנים, נראה שאדם היה זוכה גם אם היה עומד על הבמה ושר את הטבלה המחזורית.

קטעי הקישור הקומיים בין השירים, היו חשובים לא פחות מהשירים עצמם. בזכותם נחשף הקהל הצעיר לאושיות תרבות כדוגמת חנה לסלאו, ספי ריבלין, ציפי שביט, גדי יגיל ועוד רבים וטובים (יותר ופחות).

ובמקום "בית ספר למוסיקה", עמדו לרשותנו "ילדי הפסטיגל" החמודים. כולנו רצינו להיות כמוהם, וכולנו שכחנו מקיומם מיד כאשר הסופגניה האחרונה התעכלה סופית.

אז נכון שהיום הכל נורא מסחרי, ושפעם אפילו מרגול נראתה תמימה יותר


אבל ביקורות תמיד ליוו את התופעה הזו, המכונה "פסטיגל", וככל הנראה - תמיד ילוו.
ובסופו של יום, הפסטיגל זה פאן פאן פאן. זה למה לא בעצם?



יום שישי, 18 בנובמבר 2011

חתול בשק

כבר הצהרתי בעבר שאני חובבת כלבים מושבעת, אבל אין ספק שברחבי האינטרנט, דווקא חתולים הם אלו שגונבים את ההצגה.
אז לכבוד זה, ולכבוד יום הולדתה של פיץ, החתולה החמודה ביותר (שיושבת עלי בזמן כתיבת שורות אלו ממש), קבלו פוסט יללני במיוחד על החתולים שליוו את ילדותנו.

ראשון לחתולים - גארפילד, הגדול מכולם.

פליקס החתול - שכבר אז נחשב לרטרו

סילבסטר המאיים (שעמוק בלב ייחלנו שיתפוס כבר את טוויטי, הציפור המעצבנת)

טום - החתול האפרפר מטום וג'רי שכיכב גם במשחק מחשב ממכר במיוחד


ואם כבר משחקי מחשב - Alley cat האגדי

חתחתול - הסיידקיק המרושע של גרגמל

אבל לא כל החתולים היו מרושעים... בולטת במיוחד בגזרת החתולים הסופר חמודים היא החתולה היפנית "הלו קיטי"

או מילו - החתול ההרפתקן ממילו ואוטיס

והיו גם החתולים הסמוראים הנועזים

חתולי הרעם הבלתי נלאים (והקצת קריפיים)

חתולי הצמרת השמנמנים

חתולו של הנרי - שגם לו קראו הנרי? משהו שם היה מבלבל מאוד...

וגם טופ-תול השחצן (ובצדק - הוא הרי תמיד מעל כולם, חתול ממש חכם)

גם בספרות ניתן למצוא אזכורים חתוליים - הבולט שבהם הוא החתול צ'שייר מאליס בארץ הפלאות שזכור, כמובן, גם מהסרט המופלא

וגם חתול תעלול, שבניגוד לארץ מולדתו, זכה כאן להצלחה מוגבלת בלבד, אך מכובדת.

הזנב השמן של הנומה - שלא ברור אם בכלל היה חתול, או שזה סתם היה הווישפול ת'ינקינג של יערה

וגולת הכותרת של ספרי החתולים - החתול במגפיים מסדרת "יוסי בנאי מספר" שהגיע עם קלטת שלא יצאה מהטייפ שלנו

בגזרת ה"היי קלאס" ראוי להזכיר את המחזמר Cats

וגם את החתול מפטר והזאב

אבל בהיכל התהילה של הוינטאג' החתולי הישראלי, אין ספק שהמקום הראשון (בפער ניכר) שמור לחתול שמיל

יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

מחוץ למסגרת

פעם, כשעוד היינו כולנו עורכי דין ורופאים לעתיד, נדרשנו לעמוד בציפיות אקדמיות גבוהות.

הלימודים בבצפר לא הספיקו, כמובן, בכדי למלא את תשוקתנו לידע (או את תשוקת הורינו לפרוטקציות עתידיות במחלקה הנוירוכירורגית), וכך מצאנו את עצמנו עסוקים במילוי שקדני של חוברות העשרה. זה התחיל עם חוברות "בוקי" לגיל הרך



והתקדם, בשלב מאוחר יותר, לחוברות "אשכולית"

בבית תרגלנו בהתמדה את היכולות שרכשנו בין כתלי הבצפר. מדפי הספרים בחדרנו הוצפו בספרי "ראשית קריאה" שלימדו אותנו על מערכות יחסים בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו ובין אדם לחיות המחמד שלו



פעילויות העשרה מגוונות התקיימו גם מחוץ לבית. מערכת החוגים שלנו היתה עמוסה לא פחות ממערכת השעות של הבצפר. כיאה לילדת רנסאנס אמיתית לקחתי חלק פעיל בחוגים מתחום האמנות הפלסטית (חוג הקרמיקה של זהבה הצעקנית), אמנויות הבמה (שיעורי נגינה בחסותו של יואל המורה המתלהב לאורגנית וגיטרה והמקהלה של המאסטרו שלומי ברק), הספורט (החלקה פיגורטיבית על גלגיליות), המדעים (חוג הטבע של אמא-של-עינת-שלגמן, חוג אסטרונומיה של תומס שהיה דומה באופן תמוה לג'ו פשי), וזו רשימה חלקית בלבד.


ברוב הפעילויות האלו (בעיקר אלו שדורשות קואורדינציה) לא ממש הצטיינתי. כנראה שהפוטנציאל שלי להיות מחליקת גלגיליות מקצועית ישאר תמיד בגדר פוטנציאל. אבל זה לא אומר שלא היה צריך להמשיך ולנסות את מזלי בעוד ועוד חוגים.
מתישהו ההורים שלי הבינו שהקו המנחה בבחירת החוגים צריך להיות "חוגים ללא תוצרי לוואי". אחרת הבית ימשיך להתמלא ביצירות מופת מהסוג הזה:

ועם מסורת כזו של ריבוי חוגים והצורך הדוחק של ההורים להעשיר, להעשיר, להעשיר, אין פלא שהעניין קיבל ביטוי בשיר המבריק "אבאל'ה אמאל'ה" מפסטיגל 1989
* נוט טו סלף: פוסט דחוף על פסטיגלים!



יום שבת, 29 באוקטובר 2011

וול דאן

בתור ילדים האפשרויות הקולינריות שעמדו בפנינו היו מוגבלות (בלשון המעטה). התפריט שלנו כשאכלנו בחוץ כלל המבורגר, פיצה וזהו. ובכל זאת, מעולם לא הרגשנו שמשהו חסר, ושאבנו הנאה מרובה מהישיבה המשותפת ומטבילת צ'יפס דלוח ברוטב ברביקיו ואלף האיים שעורבבו להם יחדיו.


מספר שחקני מפתח שלטו בזירת ההמבורגרים:

בורגראנץ'


רשת ההמבורגרים הותיקה ביותר שעדיין שורדת. במרוצת הזמן סיפקה מקומות תעסוקה לעשרות אלפי תיכוניסטים מחוצ'קנים וגם לאולסי פרי.

יתרון: ציפס מסולסל

חסרון: שוקו-פאי


מק דיוויד

המתחרה הראוי ביותר לרשת הבורגראנץ בשנות ה 80', ויש שיאמרו "אין תחרות - מק דיוויד לוקח בהליכה". כיום שריד יחיד של הרשת ניתן למצוא בחיפה. אכלתי שם לפני כשנה. מדובר בחוויה מפוקפקת למדי. 

יתרון: כרטיסי גירוד
חסרון: בכניסה לסניף שמול קולנוע הוד ישב, דרך קבע, קבצן שהשרה אימה (אך גם לימד אותנו שיעור על צדק חברתי)

וונדיס

במשך תקופה קצרה פעלה בארץ חברת וונדיס האמריקאית. הסניף המרכזי שלה היה בכיכר דיזנגוף, והתחלף במקדונלדס, מיד כאשר פשטו סניפי הרשת בארץ.

יתרון: הקטשופ הוזלף על הצ'יפס מתוך "ברז קטשופ" (שעות של הנאה)
חסרון: למביני דבר ועניין בלבד

מקדונלדס

ב 1993 הראינו לכל העולם (ובעיקר לעצמנו) שאנחנו חלק מאומות העולם ה"מקובלות": סניף ראשון של מקדונלדס נפתח בקניון איילון ברמת גן.
כחברה לכתה של אלון פדן (הבן של), הוזמנתי לקחת חלק האירוע ה"הרצה" לפני פתיחת הסניף, והחלטתי לוותר ולא ללכת. פספוס חיי. 

יתרון: ארומה של חו"ל
חסרון: רונלד מקדונלד


ברגר קינג

ראתה ברגר קינג כי טוב, ושנה לאחר הפתיחה של מקדונלדס החליטה גם היא לעשות עלייה. אבל כמו תמיד בכור ההיתוך הישראלי, ככל שנוקפות השנים ועליות קודמות הולכות ומתבססות, כך הופכת הקליטה למורכבת יותר. 
ברגר קינג זכתה אמנם לתור זהב קצר, אך בשלב מסויים החלה הידרדרות, עד לרכישת שאריות החברה על ידי בורגראנץ ב 2010.

יתרון: כתר מקרטון
חסרון: ג'אנק פוד במחיר של ארוחת גורמה

ותודו שגם אתם, בין מוזס לבורגוס לוולפניייטס, מתגעגעים קצת לפעמים לטעם הסולייתי של ההמבורגרים הישנים והטובים.

* מוקדש לרוני הבן

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

גן נעול

בין הטרנדים האפנתיים המוצלחים יותר ופחות של ילדותנו, בלטו מספר כוכבים בתחום ההנעלה.
החל מנעלי בית וקבקבים


דרך סניקרס ונעלי ספורט




ועד לשנות ה 90' שהביאו עמן נעלי ד"ר מרטנס בשלל צבעים ונעליים צבאיות מרופטות



קניית נעליים חדשות היתה מלווה תמיד במדידה קפדנית של כף הרגל בעזרת מכשור מיוחד

ובהיות בעיית הפטלפוס המקבילה האובר-אבחונית של בעיות-הקשב-והריכוז בדור שלנו, לוותה הקניה במקרים רבים גם ברכישת מדרסים

אין ספק שאז, כמו היום, נעלים היו ביג דיל. זה התחיל כבר בילדות המוקדמת

והמשיך עם הקליפ של דפש מוד, ששודר ללא הפסקה עד שהפך למאוס במיוחד


חלק מהטרנדים הננעלים הללו היו באמת מוצלחים, ורבים מהם חזרו בשנים האחרונות.
ובכל זאת, עם כל הטוב הזה, לא ניתן להתחמק גם מהאמת המרה: לא תמיד ידענו להבחין בין "חצי מכוער" ל"נורא ואיום"