שלום כתה א'

קשה קצת להבין איך הצלחנו ללמוד משהו עם כל הגאג'טים שהיו חלק מרכזי משנות בית הספר המוקדמות.
כבר בכיתות הנמוכות סיפקו לנו הקלמרים שעות של הנאה ולחיצה על כפתורים:

כשהתבגרנו קצת תיעלנו את מרצנו לפירור קלמרי ג'ינס

בנוגע לכלי כתיבה, המגמה הכללית היתה כמה שיותר חודים בכמה שפחות מאמץ

אבל היו גם חריגות, ולעיתים לא היה אפשר להמנע מסטים מרשימים

גם העפרונות ה"פושטים" סיפקו תעסוקה ענפה.
מסכת ההתעללות בעפרונות נחלקה למספר אסכולות: "נשוך ולעס", "חדד עד בלי די" ו"גלף עם מספריים".

ולפעמים בכל זאת היינו צריכים גם ללמוד משהו
ובדיוק למקרים כאלו, בעידן הטרום וויקיפדי, נועד השילוש הקדוש: קסוטו-כרטא-אביב

כישורי המתמטיקה שלנו חייבים את דלותם לבדידים ולכלי-הנדסה-בנרתיק-צהבהב, שהיינו אמורים להביא בכל יום רביעי, ולרוב נשכחו על השולחן בחדר

אבל אין ספק שאת היכולת לכתוב שורות אלו, אני חבה לאלפי, היצור החביב, דמוי תפוח האדמה, ששרד את גשש בלש ונשאר עם חיוך