פעם, כשעוד היינו כולנו עורכי דין ורופאים לעתיד, נדרשנו לעמוד בציפיות אקדמיות גבוהות.
הלימודים בבצפר לא הספיקו, כמובן, בכדי למלא את תשוקתנו לידע (או את תשוקת הורינו לפרוטקציות עתידיות במחלקה הנוירוכירורגית), וכך מצאנו את עצמנו עסוקים במילוי שקדני של חוברות העשרה. זה התחיל עם חוברות "בוקי" לגיל הרך
והתקדם, בשלב מאוחר יותר, לחוברות "אשכולית"
בבית תרגלנו בהתמדה את היכולות שרכשנו בין כתלי הבצפר. מדפי הספרים בחדרנו הוצפו בספרי "ראשית קריאה" שלימדו אותנו על מערכות יחסים בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו ובין אדם לחיות המחמד שלו
פעילויות העשרה מגוונות התקיימו גם מחוץ לבית. מערכת החוגים שלנו היתה עמוסה לא פחות ממערכת השעות של הבצפר. כיאה לילדת רנסאנס אמיתית לקחתי חלק פעיל בחוגים מתחום האמנות הפלסטית (חוג הקרמיקה של זהבה הצעקנית), אמנויות הבמה (שיעורי נגינה בחסותו של יואל המורה המתלהב לאורגנית וגיטרה והמקהלה של המאסטרו שלומי ברק), הספורט (החלקה פיגורטיבית על גלגיליות), המדעים (חוג הטבע של אמא-של-עינת-שלגמן, חוג אסטרונומיה של תומס שהיה דומה באופן תמוה לג'ו פשי), וזו רשימה חלקית בלבד.
ברוב הפעילויות האלו (בעיקר אלו שדורשות קואורדינציה) לא ממש הצטיינתי. כנראה שהפוטנציאל שלי להיות מחליקת גלגיליות מקצועית ישאר תמיד בגדר פוטנציאל. אבל זה לא אומר שלא היה צריך להמשיך ולנסות את מזלי בעוד ועוד חוגים.
מתישהו ההורים שלי הבינו שהקו המנחה בבחירת החוגים צריך להיות "חוגים ללא תוצרי לוואי". אחרת הבית ימשיך להתמלא ביצירות מופת מהסוג הזה:
הלימודים בבצפר לא הספיקו, כמובן, בכדי למלא את תשוקתנו לידע (או את תשוקת הורינו לפרוטקציות עתידיות במחלקה הנוירוכירורגית), וכך מצאנו את עצמנו עסוקים במילוי שקדני של חוברות העשרה. זה התחיל עם חוברות "בוקי" לגיל הרך
והתקדם, בשלב מאוחר יותר, לחוברות "אשכולית"
בבית תרגלנו בהתמדה את היכולות שרכשנו בין כתלי הבצפר. מדפי הספרים בחדרנו הוצפו בספרי "ראשית קריאה" שלימדו אותנו על מערכות יחסים בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו ובין אדם לחיות המחמד שלו
פעילויות העשרה מגוונות התקיימו גם מחוץ לבית. מערכת החוגים שלנו היתה עמוסה לא פחות ממערכת השעות של הבצפר. כיאה לילדת רנסאנס אמיתית לקחתי חלק פעיל בחוגים מתחום האמנות הפלסטית (חוג הקרמיקה של זהבה הצעקנית), אמנויות הבמה (שיעורי נגינה בחסותו של יואל המורה המתלהב לאורגנית וגיטרה והמקהלה של המאסטרו שלומי ברק), הספורט (החלקה פיגורטיבית על גלגיליות), המדעים (חוג הטבע של אמא-של-עינת-שלגמן, חוג אסטרונומיה של תומס שהיה דומה באופן תמוה לג'ו פשי), וזו רשימה חלקית בלבד.
ברוב הפעילויות האלו (בעיקר אלו שדורשות קואורדינציה) לא ממש הצטיינתי. כנראה שהפוטנציאל שלי להיות מחליקת גלגיליות מקצועית ישאר תמיד בגדר פוטנציאל. אבל זה לא אומר שלא היה צריך להמשיך ולנסות את מזלי בעוד ועוד חוגים.
מתישהו ההורים שלי הבינו שהקו המנחה בבחירת החוגים צריך להיות "חוגים ללא תוצרי לוואי". אחרת הבית ימשיך להתמלא ביצירות מופת מהסוג הזה:
ועם מסורת כזו של ריבוי חוגים והצורך הדוחק של ההורים להעשיר, להעשיר, להעשיר, אין פלא שהעניין קיבל ביטוי בשיר המבריק "אבאל'ה אמאל'ה" מפסטיגל 1989
* נוט טו סלף: פוסט דחוף על פסטיגלים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה