פורים קטן

כמו (כמעט) כולם, גם אני הסתובבתי בפורים וראיתי תחפושות.
ובין חבורת "אנגרי בירדס", למישהו שהתחפש לפייסבוק, לברוקולי רועש במיוחד, לכלב שהתחפש לדבורה, צצו מידי פעם גם תחפושות קצת פחות מתוחכמות, עם ניחוח של פעם.

אז קבלו את מצעד עשר התחפושות הלוהטות של שנות השמונים, שלרוב עברו מאח אחד לשני, ומבת דודה אחת לאחרת, כך שעד שהגענו לגיל 10 זכינו לרוב ללבוש כל אחת ואחת מהן.

10. רופא
כיאה לילדים יהודים, רובינו ניסינו להגשים את החלום של אמא לפחות ליום אחד

9. דרדס
ניצנים ראשונים של מרצ'נדייז פורימי

8. יפנית
תרבויות רחוקות שיחקו תפקידי מפתח בפורים. בעיקר אם היית ילדה ברת מזל עם דודים שמטיילים במקומות אקזוטיים

7. בת הוואי
ואם לא, תמיד יכלת להתנחם בחצאית קש עשוייה מנליון ובשרשרת פרחים ססגונית מחנות הצעועים הקרובה לביתך

6. אינדיאני
המקבילה הגברית לבת הוואי

5. נינג'ה
אחת מתחפושות הבנים הפופולאריות, בעיקר בשל ההסוואה המושלמת

4. חייל / שוטר
אם לא רופא, לפחות שומר חוק

3. קאובוי
או פורע חוק

2. מלכת אסתר
תחפושת שבאמת יש בה הכל - גם נצנצים, גם כתר, גם שרביט, גם שמלה מתנפחת. מה עוד אפשר לבקש?

1. ליצן
אם יש מישהו שמעולם לא התחפש לליצן, שיקום ויגיד "אני". כנראה שהוא לא קורא את הבלוג הנכון

פורים שמח לכולם!!!!

טלפון שבור

אייפון זה ממש צורך בסיסי.
איך אפשר להסתדר בלי מכשיר אחד שהוא גם טלפון, גם מצלמה, גם נגן מוסיקה, גם נגן סרטים, גם מכיל המון המון משחקים, וגם פנס?

איך אפשר? ככה אפשר:

 

מלמעלה: טלפון, מצלמה, נגן מוסיקה, נגן סרטים, מכיל המון המון משחקים, פנס

ולסיום סיומת:

חגיגה נחמדת

לא יאמן איך שהם גדלים מהר...
רק אתמול נולד, וכבר הבלוג חוגג חודשיים!
אז בואו נחגוג יומולדת, כמיטב מסורת סצנת המסיבות שהיתה נהוגה בימים ההם בזמן הזה.

התוכנית האמנותית של הערב כללה מגוון משחקים.
עוד לפני שהכרנו את צ'כוב ידענו: אם מופיע בלון בתחילת המסיבה, סופו שיתפוצץ עד שתוגש החצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ (וכנראה שבידיעה זו נעוצים שורשי הבלונופוביה, ממנה אני סובלת עד היום).

אלו מאיתנו ששרדו את הפיצוצים, נאלצו להתמודד עם אתגרים אחרים

וכשהתבגרנו קצת, עברנו לריקודים. בעניין הסלואו למשל, הכללים היו נוקשים:
1. לפחות 40 סנטימטרים בין הבן והבת, תוך שמירה על איסור נגיעה חמור
2. לפחות 15 סנטימטרים הפרש גבהים (לטובת הבת)

אבל למרות הקשיים, כמו בכל טירונות, בסוף יוצאים להמשך הדרך מחוזקים.
החיזוק בימי ההולדת היה בעיקר קולינרי, והתבטא בעוגות יומולדת בצורות שונות ומשונות. האמהות המוכשרות יותר דאגו להכנת עוגה מרהיבה מהספר שהזכרתי כאן. האמהות המוכשרות פחות הסתפקו בהכנת עוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות, שאמנם לא היתה מתאימה לתצוגה במוזיאון, אבל היתה לא פחות טעימה

וממש ממש בסוף, לפני שאמא ואבא באו לקחת אותנו הביתה, זכינו בשקית הפתעה

השקית כללה שלל דביק במיוחד, והפתעות שכמו כל דבר בטירונות, נחלקו לשלושה סוגים:
1. דברים שנושפים בהם

2. דברים שעושים רעש

3. דברים שנושפים בהם ואז הם עושים רעש

יומולדת שמח!!

שירים קטנים

לפני שבוע הלכה לעולמה אורה איל, מאיירת ספרי הילדים המוכשרת, שאיירה את "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם", "הבית של יעל" (מפרי עטה של מרים רות) ועשרות ספרים נוספים.

עוד לפני שלמדתי לקרוא אהבתי מילים, חרוזים ואיורים. אז נזכרתי בכמה ספרים ושירים מהילדות הממש מוקדמת.

בגזרת הספרות החינוכית אהבתי במיוחד את יפית הלכלוכית ואת יפתח המלוכלך (שלימים התברר כספר מחריד למדי)

 וכמובן את הספרים מרחיבי הדעת שכתבה ואיירה אלונה פרנקל

אחת הסדרות האהובות עלי היתה סדרת הספרים של דינה דז'טלובסקי, שהיתה מבוססת על בובות תיאטרון נייד שהסופרת הפעילה בגני ילדים.
בתור חניכת "גן נילי", אפילו זכיתי לראות את המופע המשובח בלייב.

 

בזכרונות שלי, הספרים האלו הולכים יד ביד עם השירים המופלאים של אנדה עמיר שחרזה בכשרון רב את "כושי כלב קט", "דוד ירח בשמים" וכמובן, את יצירת המופת: "תפרו לקוף":

תפרו לקוף
בגד צהוב
מעיל כחול
כובע סגול.

ישב הקוף
על החלון
הביט לרחוב
כמו אדון.

הם משתלבים היטב גם עם שיריה של קדיה מולודובסקי, ששבתה את ליבי בשירה "גלגולו של מעיל", בתרגומו של נתן אלתרמן,

ועם הספר "בוא אלי פרפר נחמד", שכתבה פניה ברגשטיין, ואיירה בהצטיינות אילזה קנטור

כותבות אחרות, כמו מרים ילן שטקליס, דבורה עומר ולאה גולדברג, התקבלו גם הן בשמחה בביתנו

 וגם פרוייקטים שאפתניים כדוגמת פרוייקט ה"מאה"

ופתאום שמתי לב לעובדה שאת ספרות הילדים מלווה כוח נשי לא מבוטל. אז בואו נגיד שהפוסט הזה הוא גם לכבוד יום האשה החל בשבוע הבא

* מוקדש לאמא