חינוך מיוחד

כבר הקדשתי לא מזמן פוסט למשחקי מחשב, אבל הנה הילדה החנונית שבי כבר מכה שנית.
והפעם היא חנונית במיוחד, מפני שבעוונותי נשבתי בילדותי לא רק במשחקי גוד טיים חסרי תוכלת, אלא גם במשחקים חינוכיים.
והאמת - תודו שהיה כיף.

בשיעורי מחשב בכתה ב' כיכבו שני משחקים.
הראשון היה "לימונדה", המשחק הגאוני שהפך את כולנו לכלכלנים מומחים. הקלות שבה העלנו את מחירי המשקה ברגע שנהיה קצת חם, לא היתה מביישת אפילו את ביבי.

השני היה "לוגו - עולמו של צב". אני חושבת שהמטרה המקורית שלו היתה ללמד ילדים רכים את יסודות התכנות, לשביעות רצונן של האמהות הפולניות, אבל מה שזכור לי ממנו בעיקר זה אוסף קווים וחיצים שהתקשתי לשלוט בהם (מצד שני - ככה נראה התכנות שלי גם היום, אז כנראה שהמשחק עשה משהו נכון)

בבית הרחבנו את ידיעותינו המילוליות בעזרת משחק טריוויה דל אמצעים

ומאוחר יותר בעזרת "בונוס", משחק מילים בסגנון "שבץ-נא"

הבנו מה זה "אזימוט" כאשר נדרשנו להתמודד עם שלל משחקי תותחים

והפנמנו את עקרונות הטבלה המחזורית על ידי המשחק "אטומיקס" שגייס את איינשטיין בכבודו ובעצמו לשם השגת המטרה.

הפיתוח של כל היכולות האלו היה שימושי במיוחד כאשר נקראנו להתמודד עם משימת העל - בניית מכונה מופלאה ומורכבת, שלא עושה כלום.

ובפינתנו "אז ועכשיו", סוקובן - אחד ממשחקי החשיבה הבולטים של התקופה בגרסתו הישנה ובגרסה חדשה.

משחק ילדים

הפעם בלי הרבה מילים -
צעצועים לקטנטנים שעושים שמח :)

* הערה: פוסט זה אינו בחסות פישר פרייס (גם אם ממש נראה שכן...)

החדר האינטימי שלי

בדומה לבני נוער אחרים, החדר שלי היה עבורי לא פחות ממקדש.
אחרי הכל, החדר היה המקום הפרטי שלנו, שבו יכולנו לבטא את עצמנו כאינדיבידואלים מקוריים.

ולכן:
הקירות של כולנו עוטרו בפוסטרים מרופטים מעמודי האמצע של מעריב לנוער, ובפוסטרים רציניים יותר מהחנות "תומר" בסנטר

ולמשך תקופה מסויימת הצטרפו לפוסטרים תמונות תלת מימד מייסרות

בתקרה שלטו כוכבים זוהרים בחושך

הרהיט המרכזי בחדר היה מיטה, או ליתר דיוק - ספפה נפתחת של עמינח

 עד שנהיה לנו צפוף ועברנו למיטה וחצי

על אדן החלון הונח ראש דשא

 

ועל השולחן ניתן היה למצוא צעצועים משרדיים תמוהים

מזל שהיה לנו מקום שנתן לייחודיות שלנו להתבטא...

אגב - תמונות התלת מימד הן תמונות אמיתיות. אתם מוזמנים להתאמץ מאוד בשביל חמש שניות של הנאה צרופה, ולרשום מה ראיתם. בין הפותרים נכונה יוגרלו חותלות אופנתיות.

הקומדיה האלוהית

כשהייתי בכתה ה' הגיעו הכבלים כמעט לכל בית בישראל, וגם לבית שלנו. המאורע הזה חשף אותנו לשלל תכנים משובחים יותר ובעיקר פחות.
אחת התופעות הבולטות של התקופה היתה פריחה מואצת (ודי מגרדת) של אלפי "סיטקומים" ששודרו בערוץ הילדים ובערוץ המשפחה.
חלק מהסדרות ("מי הבוס", "נשואים פלוס", "אלף", "צער גידול בנות", "אריזה משפחתית"...) קשה לשכוח, בעיקר כי הן עדיין משודרות בשידורים חוזרים. אבל היו גם סדרות אחרות, נשכחות יותר.

זירות ההתרחשות בסדרות האלו היו מוגבלות וידועות מראש. הזירה השכיחה ביותר היתה בית המשפחה, שסיפק מגוון חללים בהם יכולות להתקיים אי הבנות:

מלמעלה: *"קשרי משפחה" בכיכובו של מייקל ג'יי פוקס, *"אבא יש רק שניים", *"להתבגר ולהתגבר", *"קרובים רחוקים מאוד", עם באלקי ברטוקמוס הבלתי נשכח, *"שלגיה במאה ה "20, *"אחותי הגדולה סאם", שזכורה לי רק במעורפל, *"קייט ואלי", *"תראו מי שמדבר", שהציגה לעולם את ג'ורג' קלוני.

זירה פופולארית נוספת, שהיתה מיועדת בעיקר לקומדיות נעורים הארד קור, היתה הבצפר:

מלמעלה: *סדרת המופת "הצלצול הגואל", *"מלך הכתה", *"פארקר לואיס" השנון מכולם.

במקרים רבים סבבה התוכנית סביב דמות מרכזית אחת, שהוקפה במבחר סיידקייקס הולמים, לכל סיטואציה העתידה לבוא:

מלמעלה: *"הנסיך המדליק מבל אייר" (עוד תרגום מבריק מבית היוצר של הכבלים), *ילדת הסחבות "פאנקי השובבה", *"סמוך על צ'ארלס", *"רדיו סינסנטי", *והמקום הראשון בתחרות הקונספט המטופש: "הארי וההנדרסונים".

ובפינתנו "אז ועכשיו" - ככה הם נראים היום:

שורה עליונה: *סטיב ארקל, *פאנקי ברוסטר, *זאק מ"הצלצול הגואל", *בן, הילד הקטן מ"להתבגר ולהתגבר".
שורה תחתונה: *הארי, *מייקי החתיך מ"פארקר לואיס", ניקול מ"אבא יש רק שניים", שהיתה גם דיינה ב"אבא חורג אמא חורגת", ג'ונתן מ"מי הבוס".

ולמי שרוצה עוד - האתר הישראלי הזה מרכז מידע על סדרות מכל הזמנים.

שעת סיפור

מאז ומתמיד אהבתי לקרוא.
למעשה, אהבתי כל כך לקרוא עד שבמדד ההתרגשות ממכוניות דורגה ה"ספריה הניידת" במקום השני המכובד, מיד אחרי ה"אוטו גלידה".

כמובן שלא ניתן למצות את העולם המופלא הזה בפוסט אחד, אבל צריך להתחיל איפשהו.
אז בחרתי להתחיל עם ספרים שמבחינתי הם "ספרים לכל הגילאים".
אותם ספרים שקראתי אז לראשונה, אבל מאז חזרתי וקראתי עשרות אם לא מאות פעמים, ורובם מהווים עדיין חלק ממדף הספרים שלי.
אלו לא בהכרח יצירות מופת, אבל כולם ספרים שעשו לי "שליכטה" בלב.

המובילים בקטגוריה זו הם ספריו המבריקים של אריך קסטנר, ובמיוחד "אורה הכפולה" ו 35 במאי".

שניהם שבו את ליבי כבר בקריאה ראשונה, וקטעים שלמים מתוכם עדיין ידוקלמו מתוך שינה במידת הצורך.

אבל גם "פצפונת ואנטון", "אמיל והבלשים", "אמיל והתאומים", "האיש הקטן" וספרים אחרים של הסופר נחשבים בעיני לספרי חובה בלתי נשכחים.

גם עם "ילד הכרובית" של יונתן גפן ו"איה הג'ינג'ית" של פוצ'ו ביליתי לא מעט שעות

הסדרה המעולה "מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן, בעריכת יחיעם פדן, סיפקה חומרי קריאה מרתקים כמו "צ'ארלי והשוקולדה" של דאל והספר הנפלא "מר אל כאן אנה" של הסופר המכונה "פין"

בגזרת ה chick flicks כיכבו האסופית של מונטגמורי על כל כרכיה וכמובן נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט

גם לחרוזים שמור מקום של כבוד, ובמיוחד לסדרת "הילד הזה" של יהודה אטלס

וספר אחרון, פחות מוכר אך אולי החביב עלי מכולם, הוא צ'יבי של בלא סנש, המספר את סיפורו המקסים של ילד שרק רצה לשחק כדורגל.

* מוקדש לאבא :)