בפוסטים הקודמים כבר כתבתי בהרחבה על בברלי הילס 90210, ואכן, אין ספק שהסדרה הזו היתה בבחינת "סדרות רבות עשו חיל, ואת עלית על כולן".
ובכל זאת, גם סדרות נעורים אחרות זכו למקום של כבוד בהיכל התהילה של שנות ה 80'-90'. הראשונה שבהן היתה כמובן דגרסי.
למעשה כוננה דגרסי את הקו המנחה של כל סדרות הנעורים באשר הן - התעסקות אובססיבית בנושאים יומיומיים (מערכות יחסים, חברים, לימודים וריבים עם ההורים), לצד התחבטות מוסרנית בשאלות כבדות משקל והרות גורל (סמים, אלכוהול, הפלות, הורים שזוכים בלוטו).
בעקבות הצלחתה של דגרסי צצו דרמות נעורים כפטריות על פיצה מהפיץ' פיט
* מלמעלה: אלו הם חיי (עם קלייר דיינס וג'ארד לטו החתיך), תיכון סוויט וואלי, שהראה לעולם שלא רק מרי קייט ואשלי יכולות, בברלי הילס 90210 (איך אפשר בלי), עניין של זמן (גאווה ישראלית).
אבל לא הכל היה דרמטי. היו גם קומדיות נעורים שהתנהלו בתיכון ועסקו באותם נושאים, אך עם ארשת קצת פחות מאופקת
* מלמעלה: סדרת המופת: הצלצול הגואל, וידידתה השנונה: פארקר לואיס
ובכלל, רוב סדרות הנעורים השתדלו שלא לקחת את עצמן יותר מידי ברצינות. סדרה אחת שכשלה במשימה באופן מביך כמעט היתה תיכון הילסייד, שאשמה, בין השאר, בריאן ריינולדס.
בתיכון הילסייד הקנדי עסקו באותן סוגיות בהן עסקו בבתי הספר האמריקאים, אבל הכל נעשה ברצינות תהומית.
בעיקר בלטו בדרמטיות יתר אשלי, מלכת הכתה המעצבנת, וברוק התככנית, צ'ילבתה הידועה לשמצה.
בצידו השני של הגלובוס, לעומת זאת, דווקא הצטיינו בגיוס קאסט שובה לב, כמו למשל במקרה של תיכון הלבבות השבורים
אחד המאפיינים הבולטים של סדרות הנעורים היה הניסיון לייצג את כל הסטריאוטיפים הבית-ספריים הקיימים, ובכלל זה את:
* הבחור ה"קול"
* החנון
* הכוסית
* הווירדו המיוסר
* התלמיד הזר / בן המיעוטים
* הילדה הטובה
* הנער השובב
* המבוגר האחראי
הסדרות הללו נטו לרוץ מספר עונות, עד שכל הגיבורים עברו את גיל 30, או עד שכל מערכות היחסים האפשריות בין הגיבורים מוצו ונסחטו עד תום. עם ירידת הסדרה נשכחים מרבית השחקנים, וחוזרים מתהומות הנפטלין אחת לכמה שנים, במסגרת בלוגים באינטרנט שמתמחים ב"אז ועכשיו":
* מימין: סקריץ' מהצלצול הגואל, ג'ואי וספייק מדגרסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה