מאחורי המסכה

למשך כמה שבועות, אי שם בשנת 1991:

ידענו לשים מסכת אב"כ תוך 15 שניות מרגע שנשמע צמד המילים "נחש צפע"

 

בילינו שעות בחדר האטום, והשתדלנו לא לעלות אחד לשני על העצבים

 

דמויות כמו נחמן שי וגנרל שוורצקופ נתפסו כעתירות כריזמה

חשבנו שיריעות ניילון המוצמדות לחלון בעזרת מסקינטייפ יגנו עלינו מפני התקפה כימית או ביולוגית

צפינו בשקיקה בפרודיה המלחמתית באדיבות "זהו זה"

וגם בתוכניות מגוייסות אחרות

הלכנו עם ערכות האב"כ לכל מקום. קישטנו אותן עם מדבקות ומאוחר יותר, עם תיקים שנתפרו במיוחד לשם כך (ברגע שמישהו הבין שאפשר לעשות מזה כסף)

קיווינו שאם כבר תהיה אזעקה, שתהיה בלילה (כדי שלמחרת לא יהיו לימודים), או באמצע שיעור חשבון עם המורה דבורה

 

דיברנו באריכות על מאיה פסקר מהכתה המקבילה שנפל לה טיל על הבית

בזנו לאלו שיצאו החוצה ועלו על הגגות לראות את נפילות הטילים (אבל בסתר ליבנו קינאנו בהם מאוד מאוד)

התרגשנו כשסוללות ה"פטריוט" נכנסו לפעולה

נהנינו מהתמיכה של ההולנדים, ולא שכחנו לפרגן חזרה

שמחנו כשהוכרזה "הפסקת אש" (אבל לא היה לנו נעים להודות שגם קצת נתגעגע)

ובפינתנו "אז ועכשיו":
הגברים הסקסיים לשנת 1991 - ג'נרל שוורצקופ ונחמן שי