חינוך מיוחד

כבר הקדשתי לא מזמן פוסט למשחקי מחשב, אבל הנה הילדה החנונית שבי כבר מכה שנית.
והפעם היא חנונית במיוחד, מפני שבעוונותי נשבתי בילדותי לא רק במשחקי גוד טיים חסרי תוכלת, אלא גם במשחקים חינוכיים.
והאמת - תודו שהיה כיף.

בשיעורי מחשב בכתה ב' כיכבו שני משחקים.
הראשון היה "לימונדה", המשחק הגאוני שהפך את כולנו לכלכלנים מומחים. הקלות שבה העלנו את מחירי המשקה ברגע שנהיה קצת חם, לא היתה מביישת אפילו את ביבי.

השני היה "לוגו - עולמו של צב". אני חושבת שהמטרה המקורית שלו היתה ללמד ילדים רכים את יסודות התכנות, לשביעות רצונן של האמהות הפולניות, אבל מה שזכור לי ממנו בעיקר זה אוסף קווים וחיצים שהתקשתי לשלוט בהם (מצד שני - ככה נראה התכנות שלי גם היום, אז כנראה שהמשחק עשה משהו נכון)

בבית הרחבנו את ידיעותינו המילוליות בעזרת משחק טריוויה דל אמצעים

ומאוחר יותר בעזרת "בונוס", משחק מילים בסגנון "שבץ-נא"

הבנו מה זה "אזימוט" כאשר נדרשנו להתמודד עם שלל משחקי תותחים

והפנמנו את עקרונות הטבלה המחזורית על ידי המשחק "אטומיקס" שגייס את איינשטיין בכבודו ובעצמו לשם השגת המטרה.

הפיתוח של כל היכולות האלו היה שימושי במיוחד כאשר נקראנו להתמודד עם משימת העל - בניית מכונה מופלאה ומורכבת, שלא עושה כלום.

ובפינתנו "אז ועכשיו", סוקובן - אחד ממשחקי החשיבה הבולטים של התקופה בגרסתו הישנה ובגרסה חדשה.