ספרים רבותיי, ספרים

אני לא יודעת מה קורה היום עם ספרות הנוער (יומנו של חנון נחשב ספרות?). אבל פעם מזמן, בעידן הטרום אינטרנטי, שאבנו המלצות על ספרים, בין השאר, מהתוכנית המשעשעת "קריאת כיוון"

* חדי ההבחנה יזהו את רועי בר נתן. ילדים אחרים שהשתתפו בתוכנית הם נועה תשבי, מריאנו אידלמן, מיכאל הנגבי וטל מוסרי.

לאור המורשת התרבותית שהותירה חסמב"ה, בתקופה בה גדלנו סדרות ספרים (בעיקר על חבורות ילדים, אבל לא רק) צצו חדשות לבקרים, כפטריות אחרי הגשם (או בין הרגלים).

ההיכרות הראשונה שלי עם ז'אנר החבורות היתה בכתה א' עם "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר.
עד היום אני זוכרת בעל פה את המלל שהיה רשום על הכריכה האחורית ("היי ג'ינג'י, בוא הנה ג'ינג'י), יכולה לספר גם מתוך שינה שלג'ינג'י יש אח (מעצבן) אחד גדול ואח (מעצבן) אחד קטן, וזוכרת היטב את "מחנה האוהלים הפרטי" שהוקם, את הוופל המצופה שקנה מושיק בכסף שהרוויח בעצמו ואת הבקע של ג'ינג'י בספר "מפקד גיבור בבית חולים".

ליוויתי את ג'ינג'י וחבורתו עד הרפתקאתם ה 33 (ככל הנראה לעולם כבר לא אדע מי פינצ'ר את אפני הבי.אמ.אקס), אך הרומן שלי עם גלילה רון פדר סירב לגווע. סדרת "אל עצמי - סיפורו של ילד עזוב" (שלא נדע), על כל נספחיה, סחטה ממני דמעות, סדרת "כס"ח" לימדה אותי דבר או שניים על ידיעת הארץ, וגם "עירית", הזכורה קצת פחות, מעוררת בי עדיין געגוע.

ראש בראש עם גלילה רון פדר, התחרתה סמדר שיר, שדאגה גם היא שלהוצאות הספרים לא יהיה משעמם לעולם.

 גם חבורות ילדים לועזיות (או מתורגמות) עוררו בי עניין רב. רביעיות, חמישיות, שביעיות... ובאופן כללי, כל מה שנכתב על ידי אניד בליטון

לחמישיה היה אפילו ייצוג טלוויזיוני, שצולם אמנם בשנות השבעים, אך הגיע לארץ באיחור אפנתי

עשיתי לכם חשק? אז יאללה, שבוע הספר עוד פה. צאו ורכשו ספרים!


 



 

צעיר בעיר

פעם לא היה כוכב נולד. בחיי. ועדיין נזקקו לפלטפורמה שתאפשר לצעירים זבי חוטם לזכות בכמה דקות של תהילה.
אבל מה? בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, דקות של תהילה הפכו לעיתים לשנים רבות, ו"צעירים זבי חוטם" היו למעשה נערים ונערות מוכשרים עד קנאה.

ניצנים ראשונים של העניין נבטו בתוכנית "תופסים ראש", שקידמה למרכז הבמה את הילדים המוכשרים של בית הספר לאמנויות (וגם את נתן דטנר).

* מלמעלה: שיר הפתיחה, מחרוזת שירי אדם, מחרוזת שירים מתוקים עם דודו דותן ז"ל


אך לצערם של המפיקים, טיבם של ילדים הוא לגדול. ובמקום לגייס כשרונות חדשים, הוחלט כנראה להתבגר עם הילדים ולשנות פורמט (וגם לוותר על נתן דטנר). ההחלטות האלו התגלו כנבונות.
וכך, תופעת הנערים המפזזים הבולטת ביותר היתה, ללא ספק, להקת "צעירי תל אביב", שכיכבה בתוכנית הנעורים "לא כולל שירות".

כל בנות ה 10-14 של התקופה רצו להיות שיר גוטליב או אלינור אהרון, להחליף רוק עם ניר גבע וסער פיין (ששמו עורר סערה תקשורתית עוד הרבה לפני שגיא פינס נכנס לתמונה), ורק חיכו לרגע בו יהיו גדולות מספיק בכדי להכשל באודישנים ללהקה.

משבוע לשבוע כססנו ציפורניים בציפייה לראות מה יקרה לצעירים בפרק הבא, צרותיו של מי יככבו בפרק, ואיזה שיר יעבור תרגום קלוקל לעברית, ויבוצע בדרמתיות נוגעת ללב.

* גילוי נאות: רבים מהשירים הכרתי קודם בגרסת "הצעירים", והופתעתי, מאוחר יותר, לשמוע את ה"קאברים" הלועזיים.

היו חלקים באוכלוסיה שמצאו את ההערצה לצעירים תמוהה. למשל, גל מזבנג, שתהה "איך אפשר להשתגע כל כך על להקה שעובדת בעירייה?" (מומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה)

מצד שני, חלקים אחרים באוכלוסייה תהו לגבי ההערצה לזבנג, כך שנראה שהעניינים נשארו פחות או יותר מאוזנים.

ובכל זאת, נראה כי התעוררה דרישה לתמה מחתרתית, ודרישות של ילדות צריך למלא. וכך, בימים בהם צ'יץ' היה ראש העיר, קמה לה להקת "השכנים של צ'יץ', שהעלתה את מחזמר המופת "דוד" בבימויו של ירון כפכפי.

* התמונות מתוך האתר של ירון כפכפי

באופן מוזר, משיטוט (נרחב) ברשת, נראה שהמחזמר לא התקיים כלל, מחוץ לאתרו של כפכפי... אז מזל ששמרתי עדויות!

והנה כמה דוגמיות מהפלא: שיר הפתיחה, "שימה לנו מלך" בביצוע המבריק של שמואל (אורן יאדגר), והמיקס המצויין, שהיינו מחכים (=מחכות) לו במהלך כל ההצגה.
* מתנצלת על האיכות... קסטות זה המדיום הגרוע ביותר שנוצר אי פעם. זה מה שהצלחתי להציל...

ובפינתנו "אז ועכשיו": חלק מבוגרי הלהקות התל אביביות עדיין זכורים לכולנו. למשל טל ועידו מוסרי, דנה דבורין, ניר פרידמן ואורן שבו (צעירי תל אביב) , אוהד קנולר וריקי בליך (תופסים ראש), נועה תשבי, עמוס בן דוד, יעל בר זוהר, יהודה לוי (השכנים של צ'יץ). אבל חלקם פנו (או הופנו) לקריירות אחרות, ונעלמו מאור הזרקורים.

* שורה עליונה מימין: שיר גוטליב, תומר גוטליב, טל זייברט, נועה (נועם) כהן, אלינור אהרון, בטי כהן. שורה תחתונה מימין: יריב יפת, סער פיין, עדי עמרני, אורן יאדגר (שמואל מדוד), דן קסטוריאנו (דוד מדוד).

מסקרן אותי במיוחד לדעת מה קורה עם איתי באר-לי ורע ארצי

עקבותיהם נעלמו מיד אחרי תופסים ראש, ורק בזכות עלמה הצלחתי לגלות איך קוראים להם בכלל. אך נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התעלומה עדיין עומדת בעינה (מוסיקה דרמטית, מסך, סוף)...